מנשר רומן נ' המוסד לביטוח לאומי

ביה"ד פסק כי, בנסיבות העניין, הנתבע קבע שלא כדין כי לתובע יש חוב בקצבת ניידות, וניכה שלא כדין את החוב מקצבת הניידות השוטפת של התובע, והורה לנתבע להשיב לתובע את הקצבה שנוכתה ולשלם לו את קצבאות הניידות לחודשים הנתבעים.

18 אפריל 2018

פסק -דין

האם כדין נוצר לתובע חוב בקצבת ניידות לתקופה מחודש אוקטובר 2014 ועד לחודש דצמבר 2015 והאם בדין נוכה החוב מקצבת הניידות השוטפת של התובע.
האם בדין נשלל מהתובע תשלום קצבת ניידות לחודשים ינואר – יולי 2016.

2. העובדות אינן שנויות במחלוקת והן מפורטות בתעודת עובד הציבור שהוגשה על ידי הנתבע, ואלה עיקריהן:
א. התובע מוגבל בניידות בשיעור 70%.
ב. ביום 18.8.11 מימש התובע הלוואה עומדת לרכישת רכב.
ג. ביום 4.7.12 נהרס הרכב בתאונת דרכים והוכר כאובדן גמור.
ד. התובע החזיר ביום 2.8.12 את ההלוואה העומדת בשיעור מופחת כמי שזכאי להלוואה עומדת חדשה.
ה. התובע הגיש תביעה להטבות בניידות לרכישת רכב חדש ביום 3.11.15.
ו. על פי סעיף 12 ג(ב) להסכם הניידות, מאחר וחלפו 24 חודשים מהמועד הקובע לאחר החזר ההלוואה העומדת והתובע לא רכש רכב חדש, היה על התובע להחזיר את ההפרש שבין השיעור הרגיל של ההלוואה העומדת לבין השיעור המופחת אותו החזיר.
ז. הנתבע קבע את היום הקובע, 2.9.14, יום בו הועבר הרכב לבעלות חב' "איי.די.איי חברה לביטוח".
ח. לאחר הגשת התביעה לרכישת רכב חדש ב- 3.11.15 בוצע חישוב החזר הפרשי ההלוואה העומדת ונוצר לתובע חוב בגין ההפרשים בסך של 5,656 ₪.
ט. כמו כן יצר הנתבע לתובע חוב בגין קצבאות ניידות אשר הוא קיבל מתום 24 חודשים מהמועד הקובע ודהיינו מיום 1.10.14, ועד למועד הטיפול בתביעה החדשה – חודש 12/15 – בסך 21,885 ₪.
י. המוסד העביר ביוזמתו את החובות לוועדה לביטול חובות.
יא. הוועדה לביטול חובות אישרה את ביטול חוב הפרשי ההלוואה העומדת, אך לא אישרה את ביטול חוב הקצבה בנימוק שלא מדובר בנכה עם מצב כלכלי קשה.
יב. המוסד ניכה את כל חוב הקצבה.
יג. כמו כן לא קיבל התובע קצבת ניידות בחודשים ינואר – יולי 2016.

טענות התובע –

א. לאחר תאונת הדרכים והחזר מלוא ההלוואה העומדת על פי דרישת הנתבע, רכש התובע רכב יד שניה כיוון שמצבו הכלכלי לא איפשר לו לרכוש רכב חדש אף אם היה מממש את מלוא ההלוואה העומדת.
התובע עדכן בכך את הנתבע והמשיך לקבל קצבת ניידות לה היה זכאי על פי דין.
ב. בחודש נובמבר 2015 הגיש התובע בקשה נוספת להלוואה עומדת.
ביום 15.1.16 קיבל התובע הודעה לפיה לא מאושרת הלוואה עומדת בגין חוב הפרשים של ההלוואה העומדת מ- 2011 וחוב בגין קצבת ניידות.
החוב בהפרשים בוטל על ידי הוועדה לביטול חובות. יש לציין כי התובע בעצמו פנה מספר פעמים לוועדה לביטול חובות.
ג. בשל החוב לא שילם הנתבע לתובע קצבת ניידות לחודשים ינואר – יולי 2016 אעפ"י שהיה זכאי לה על פי הדין, פעולה שפגעה בתובע המכלכל עצמו בין היתר מקצבת הניידות.
ד. התובע פעל כדין ובתום לב, עדכן את הנתבע בזמן אמת על קבלת הכספים מחברת הביטוח, החזיר מיד את ההלוואה העומדת בשיעור שנדרש וכן הודיע על רכישת הרכב יד שניה שלא באמצעות הלוואה עומדת.
ה. התנהלות הנתבע היתה מחפירה ומבישה, הנתבע לא עדכן את התובע על הפרשים שיהיה עליו לשלם אם לא ירכוש רכב באמצעות הלוואה עומדת תוך 24 חודשים, לא עדכן את התובע לגבי החוב, לא התריע את התובע כי אם לא ישלם את ההפרשים תישלל קצבת הניידות והזכאות להלוואה עומדת חדשה.
על הנתבע היה לעדכן את התובע לגבי זכויותיו עם הודעת התובע כי רכש רכב יד שניה שלא באמצעות הלוואה עומדת.
לכל הפחות היה על הנתבע להתריע בפני התובע לפני ובסמוך לתום 24 חודשים כי במידה ולא ירכוש רכב חדש, יהיה עליו להשיב את ההפרשים בגין ההלוואה שנטל,
ואם לא זאת, היה עליו להוציא הודעת תשלום על החוב בחודש אוקטובר 2014.
ו. התנהלות הנתבע נגועה בשיהוי רב המחייבת את ביטול החובות והשבת הכספים במלואם לתובע. התובע מפנה בענין זה לעב"ל (ארצי) 1844-09-10 המוסד לביטוח לאומי – לבנה חג'ג' [פורסם בנבו] (1.4.15) להלן: "פסק דין לבנה חג'ג'").
ז. עד היום לא נתן הנתבע כל הסבר לחוב הקצבה ומדוע הפסיק לשלם לתובע קצבת ניידות לחודשים ינואר – יולי 2016.
ח. לתובע לא נאמר כי החזר ההלוואה בשנת 2012 הוא בשיעור מופחת והתובע לא בחר את אופן חישוב ההחזר.
ט. בתעודת עובד הציבור נרשם כי "עפ"י חוות דעת משפטית, תופסק קצבת הניידות לכשתקום עילה לדרישת הפרשים. עד למועד זה תשולם הקצבה, כל עוד עונה לתנאי הזכאות לקצבה".
חוות הדעת המשפטית לא צורפה.
מכל מקום, לו היתה הקצבה מופסקת ב- 10/14 היה התובע מסדיר את הנושא על מנת לשמור על קצבת הניידות שלו ועל זכויותיו.
י. הנתבע מודה במחדליו בטיפול בתובע בתעודת עובד הציבור.
יא. הנתבע מתבקש להשיב לתובע את מלוא החוב שקוזז מקצבת הניידות בסך 21,885 ₪ וכן לשלם לתובע קצבת ניידות לחודשים ינואר – יולי 2016.

טענות הנתבע –

א. חובת התובע להחזיר את הפרש ההלוואה העומדת מעוגנת בסעיף 12 ג' להסכם הניידות.
ב. יש לדחות את טענת התובע בדבר אי הידיעה, שכן בדברי ההסבר שנשלחו לתובע ביום 19.7.12 נאמר במפורש כי יהיה עליו להחזיר הפרשים אם לא ירכוש רכב באמצעות הלוואה עומדת תוך 24 חודשים מהמועד הקובע. כמו כן מצוין כי "במקרה כזה לא יינתן לך אישור חדש להלוואה עומדת ולא תהיה זכאי לקצבת ניידות אלא לאחר החזר ההפרשים".
כמו כן קיימת חזקה בדבר ידיעת הדין על ידי המבוטחים.
ג. על פי הפסיקה טענת התובע כי נהג בתום לב אינה מעלה ואינה מורידה לגבי כספים אשר שולמו ביתר ויש להשיבם [עב"ל 1381/01 אולחובוק – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (9.2.04)].
ד. הסמכות לגבות כספים אשר שולמו בטעות או שלא כדין מעוגנת בסעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").
ה. הוועדה לביטול חובות קמה מכח סעיף 315 לחוק ועליה להפעיל את שיקול דעתה באופן אחיד ועקבי בהתאם לקריטריונים מוגדרים.
ו. חוב גמלאות יתר של התובע אינו נתון לשיהוי והנתבע מחויב לגבות כספים אלה.

הכרעת הדין

4. לאחר שבחנתי את העובדות ואת טענות הצדדים, דין התביעה להתקבל.

5. סעיף 12 להסכם הניידות מונה את העילות להחזר הלוואה עומדת, כאשר אחת העילות היא שהרכב ניזוק בתאונה ואינו ניתן לתיקון.
אין חולק כי זה המקרה שלפנינו.

סעיף 12 ג' (ב) להסכם הניידות קובע:
"החזיר המוגבל בניידות את ההלוואה העומדת שקיבל בגין הרכב הקודם בשיעור מופחת, אולם לא רכש רכב חדש תוך 24 חודשים מיום אישור ההלוואה העומדת להחלפת רכב, יחולו לגבי החזר ההלוואה העומדת שקיבל בגין הרכב הקודם השיעור הרגיל וכן הוראות סעיף 12א להסכם זה.
הוראה זו לא תחול כל עוד המוגבל בניידות לא מכר את הרכב הקודם ולא חל מועד קובע אחרי יום ההחזר; חל מועד קובע כאמור, יימנו 24 החודשים ממועד קבוע זה".

"המועד הקובע" הינו היום בו נמכר הרכב לחברת הביטוח ודהיינו 2.9.12.
לפיכך ביום 2.9.14 חלפו 24 החודשים ועל התובע היה להשלים את ההפרש של ההלוואה העומדת בין השיעור הרגיל לבין השיעור המופחת.

6. לתובע טענות כנגד חוב הפרש ההלוואה, אלא משחוב זה בוטל על ידי הוועדה לביטול חובות אין הוא עומד עוד לדיון.
השאלה הטעונה הכרעה הינה האם בדין נשללה בנסיבות הענין הזכאות לקצבת ניידות רטרואקטיבית, וכל עוד החוב היה קיים ,והאם בדין נוכה החוב ככל שקיים מהקצבה.

7. עוד יש להעיר כי הגם שהנתבע התייחס להחלטת הוועדה לביטול חובות, אף היא אינה עומדת לדיון. היא לא הוצגה בפנינו, והתובע אף לא טען לפגם שנפל באופן הפעלת שיקול הדעת של הוועדה.
ההחלטה העומדת להכרעה היא החלטת פקיד התביעות אשר יצר לתובע חוב בקצבת ניידות, ואשר החליט לנכותו.

8. על פי תעודת עובד הציבור יש להפסיק את קצבת הניידות כשקמה עילה לדרישת הפרשים בהלוואה עומדת על פי חוות דעת משפטית, כך:
"עפ"י חוות דעת משפטית, תופסק קצבת הניידות לכשתקום עילה לדרישת הפרשים. עד למועד זה תשולם הקצבה, כל עוד עונה לתנאי הזכאות לקצבה, לפיכך מ- 1.10.2014 (תום 24 ח' ממועד קובע 29.10.12 – העברת בעלות לחב' ביטוח) לא זכאי לתשלום קצבת הניידות עד להחזר הפרשי ההלוואה העומדת כאמור".
הסכם הניידות שותק לגבי תשלום קצבת הניידות במקרה זה.

9. חוות הדעת המשפטית לא צורפה לתעודת עובד הציבור, אך ככל הנראה היא מושתתת על העקרון שבסעיף 366 לחוק המאפשר למוסד להפחית גמלה או לשלול אותה מחמת פיגור בתשלום דמי ביטוח.

10. אלא שאף אם נחיל עקרון זה על הסכם הניידות, לטעמי בנסיבות הענין התוצאה הינה שאין באי תשלום ההפרש של ההלוואה העומדת, הגם שהגיע המועד לשלמה, כדי לשלול את קצבת הניידות ובכל מקרה לא היה הנתבע רשאי בנסיבות הענין לנכות את הקצבה ששולמה אף אם שולמה בטעות, וזאת מהנימוקים הבאים:
ראשית, התובע עשה את המוטל עליו והודיע למוסד על רכישת רכב יד שניה ואילו הנתבע נמנע מלהזהירו על שלילת הקצבה אם לא ישיב את ההלוואה.
בדב"ע מב/0-119 המוסד לביטוח לאומי – מירב טובול טו 281 [פורסם בנבו] נפסק לענין שלילת הגמלה לפי סעיף 366 כך:
"מבוטח הבא אל המוסד לשלם חוב, זכאי לשאול ולקבל מאת המוסד תשובה על סכום החוב המגיע ממנו. על ידי בואו מפגין המבוטח שהוא יודע את החוק וידוע שהוא חייב בתשלום דמי ביטוח.
לעומת זאת מנהג הבריות הוא שבעל חוב צריך לומר לחייב כמה מגיע ממנו, כי באין תמימות דעים ביחס לגובה החוב לא תהיה הסכמה על סילוקו. המוסד היה חייב להודיע למשיב באמצעות פקידיו את יתרת החוב".
עקרון זה יש להשליך אף על ענייננו.
לתובע לא היה קיים חוב בתשלום דמי ביטוח, אך הוראות הסכם הניידות קובעות שיעורים שונים להחזר הלוואה עומדת, ובענייננו ביום 2.9.14 היה קיים חוב של הפרש החזר ההלוואה העומדת.
התובע עשה את כל המוטל עליו, שילם בהזדמנות הראשונה את ההלוואה העומדת כפי שנדרש והודיע למוסד על רכישת רכב יד שניה במקום רכב חדש.
על הנתבע היתה מוטלת החובה במקרה זה להודיע לתובע במפורש על החובה להחזר הפרש הגמלה אם לא ירכוש רכב חדש עד תום 24 החודשים.
אין לראות בדברי ההסבר אשר נשלחו לתובע ביום 19.7.12 לאחר שרכבו נהרס כדי למלא חובה זו.
שנית, התוצאה של שלילת הקצבה לאור אי דרישת תשלום הפרש ההלוואה, אינה מידתית. הפרש ההלוואה היה בגובה של 5,656 ₪.
הנתבע לא דרש את ההפרש והמשיך לשלם לתובע קצבאות בסך של 21,885 ₪.
לו היה נדרש התובע לשלם את הפרש ההלוואה מיד עם הגיע המועד, לא היה נוצר החוב בקצבה שהוא פי 4 מחוב ההפרש ויש להניח שהתובע היה פועל לסילוקו המיידי.
שלישית, הנתבע טוען כי ניכוי חוב הקצבה הוא מכח סעיף 315 לחוק הקובע:
"שילם המוסד, בטעות או שלא כדין גמלת כסף או תשלום אחר לפי חוק זה או לפי כל דין, יחולו הוראות אלה:
(1) המוסד רשאי לנכות את הסכומים ששילם כאמור מכל תשלום שיגיע ממנו, בין בבת אחת ובין בשיעורים, כפי שייראה למוסד, בהתחשב עם מצבו של מקבל התשלום ובנסיבות העניין".
הפעלת הסעיף מחייבת שיקול דעת של המוסד, שיקול הנתון לביקורת שיפוטית של בית הדין (עב"ל 233/88 משה סבג – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] פד"ע לה 683).
לא הוכח מהו שיקול הדעת שהפעיל פקיד התביעות במקרה זה לניכוי החוב.
רביעית, בסופו של יום החוב בגין הפרש ההלוואה העומדת בוטל.
אין זה סביר שהחוב שבגינו נשללה הגמלה יבוטל ואילו הקצבה תישלל לאותה תקופה.

11. מסקנה זו מתחזקת לאור העובדה כי קצבת הניידות לא נשללה בהיעדר תנאי הזכאות אלא בשל חוב של הפרש הלוואה עומדת, שכאמור בוטל.

12. בפסק דין לבנה חג'ג' נקבע כי על גביית תשלומי יתר ששילם המוסד חלים דיני השיהוי המנהלי. סעיף 315 לחוק קובע את האיזונים על פיהם יש להפעיל את סמכות הגבייה כאשר המחוקק מבחין בין גבייה פסיבית (קיזוז) לגבייה אקטיבית, שהאחרונה תיעשה רק מקום שמקבל התשלום פעל שלא בתום לב.
בענייננו אין מדובר בגבייה אקטיבית.
יחד עם זאת יש בנסיבות הענין להפעיל את דיני השיהוי המנהלי, וזאת לאור התוצאה הבלתי מידתית של הימנעות המוסד להודיע על החובה להחזר ההפרש.

13. הנתבע לא עשה כל פעולה למרות שהודע לו על ידי התובע כי רכש רכב יד שניה, ולא עשה כל פעולה למרות שביום 2.9.14 חלפו 24 חודשים מהמועד הקובע וזאת עד לחודש ינואר 2016, לאחר שהתובע הגיש תביעה נוספת להלוואה עומדת.

14. התוצאה איפוא כי התביעה מתקבלת.
הנתבע ישיב לתובע את הקצבה שנוכתה וכן ישלם לו את קצבאות הניידות לחודשים ינואר עד יולי 2016.
כמו כן ישלם הנתבע לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪.
כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהמצאת פסק הדין.

512937115. זכות ערעור על פסק דין זה תוך 30 יום מהמצאתו לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.
54678313
ניתן היום, ג' אייר תשע"ח, (18 אפריל 2018), בהעדר הצדדים.

5129371
54678313
חנה טרכטינגוט 54678313
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

מה הסיכוי של התביעה שלי?
השלימו את 3 השלבים בטופס ליחצו על הזמן שיחת הערכה ונחזור בהקדם!

    ממלאים את הפרטים ולוחצים על הכפתור

    דילוג לתוכן