יהודה כהן נ' המוסד לביטוח לאומי

בתי הדין לעבודה

בל 2522/06 בית דין א. לעבודה ת"א

כבוד השופטת לאה גליקסמן

נ.צ. (עובדים) מר ברוך אייזנברג

נ. צ. (מעבידים) גב תמי ברץ בפני:

בעניין: יהודה כהן התובע

ע"י ב"כ עו"ד סער -נ ג ד-

המוסד לביטוח לאומי הנתבע ע"י ב"כ עו"ד הרצוג ועו"ד רייכנברג

פסק דין

1. ביום 13.1.2005 הגיש התובע למוסד לביטוח לאומי תביעה להכיר בפגיעה "מצוקה נפשית" כפגיעה בעבודה, כאשר תאריך הפגיעה הנטען היה יום 2.8.2004. ב"תיאור הפגיעה" כתב התובע כי "הותקנו מצלמות ומעקב אחריו בלא שידע למה ומאז נכנס למצוקה ופחד והיה בטיפול במרפאה פסיכיאטרית אצל דר' גרינשטיין ומטופל בטיפול תרופתי". תביעתו נדחתה במכתב המוסד מיום 17.11.2005, ומכאן תביעתו בפנינו. 2.ההליך: 2.1. במהלך ההתדיינות בבית הדין, הגיעו הצדדים להסכמה על התשתית העובדתית ועל מינוי מומחה רפואי, כפי שהודע על ידי ב"כ המוסד בדיון שהתקיים ביום 7.12.2006. 2.2. בהחלטה מיום 4.1.2007 נתבקשו הצדדים להגיש כל חומר רפואי שהם מבקשים להעביר למומחה הרפואי. 2.3. בהודעה מיום 22.1.07 ביקש המוסד לצרף לחומר הרפואי אישור צה"ל על הפרופיל הרפואי של התובע. התובע הודיע כי אינו מבקש להוסיף חומר רפואי נוסף על זה המצוי בבית הדין. 2.4. בהמשך להסכמת הצדדים, בהחלטה מיום 16.2.2007 מונה מומחה רפואי על ידי בית הדין – דר' אליעזר פרל, פסיכיאטר, מנהל המרכז הקהילתי שיקומי לבריאות הנפש והשירות הפסיכוגריאטרי במרכז לבריאות הנפש טלביה. 3. התשתית העובדתית: התשתית העובדתית המוסכמת על הצדדים, אשר הועברה למומחה, היא כמפורט להלן: 3.1. התובע יליד שנת 1953, עבד בבית חולים איכילוב כמנהל מחלקת הדואר. 3.2. בתחילת שנת 1998 הוצבה למשך מספר שבועות מצלמה נסתרת בחדר הדואר בו עבד בהוראת המנהל האדמיניסטרטיבי. לתובע נודע על כך באקראי כשבוע לאחר מכן, מפי המזכירה שאמרה לו כי המצלמה הותקנה על מנת לעקוב אחריו ולגרום לפיטוריו (להלן – האירוע). 3.3. התובע המשיך לעבוד כרגיל ולא היה כל ניסיון לפטרו. 3.4. בספטמבר 2000 פנה התובע לטיפול נפשי (אצל הפסיכיאטר דר' גרינשטיין). 4. השאלות שהופנו למומחה הרפואי: 4.1. מה היא מחלת התובע? 4.2. האם קיים לדעתו קשר סיבתי בין האירוע כמתואר בסעיף 3.2 לעיל לבין מחלתו של התובע? 4.3. האם השפעת האירוע על מחלת התובע, ככל שישנה, גבוהה בהרבה או פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים? פרט מה הם הגורמים האחרים. 5. חוות דעתו של המומחה מיום 17.4.2007: "….במסגרת חוות דעתי עיינתי בחומר הרפואי הרב שהועבר לידיי ובכלל זה מכתבו של דר' שי גרינשטיין, מסמך רפואי שנכתב על ידי שלטונות צה"ל, סיכום מאגודת "אפשר לטיפול בנפגעי אלכוהול" ועוד מסמכים רפואיים רבים הנוגעים לטיפול התרופתי והנפשי אותו קיבל התובע בשנים האחרונות. לאור המידע הרפואי עולה תמונה ברורה של Mental and Behavioral Disorders due to Use of Alcohol ובפרט תסמונת של תלות (Dependence Syndrome), כהפרעה העיקרית ממנה סובל התובע. … מתכני המסמכים שהועברו אלי יש עדויות עקיפות ולא ברורות בדבר קיומה של הפרעת חרדה דיכאונית ואולי גם הפרעות אחרות, אך לדעתי, התמונה הכוללת היא זו של תלות באלכוהול והשלכותיה השונות. מאחר ולא מצאתי מסמכים המעידים אחרת, אני מניח שהתובע עבד באופן נורמטיבי ואף ניהל חיים תקינים טרם ההחמרה במצבו הנפשי, כפי שמתוארת במכתבו של דר' גרישטיין. לפיכך, ברמה העובדתית, קיים קשר סיבתי משמעותי בין האירוע המתואר בתביעתו של מר כהן לבין ההפרעה ממנה הוא סובל כעת. מעיון במסמך הרפואי הצבאי מיום 1 באוגוסט 2005 עולה כי עוד בשנת 1980 אובחן התובע כסובל מהתמכרות לסמים או לאלכוהול או תולדות של שימוש קבוע בהם. יש במסמך זה אולי כדי להעיד כי התובע סבל משימוש לרעה באלכוהול ברמה זו או אחרת לפני האירוע נשוא התביעה. לאחר האירוע, ללא ספק, חלה החמרה בולטת בשימוש באלכוהול. לעניין שאלת עוצמת השפעת האירוע על ההפרעה ממנה סובל התובע אל מול השפעת גורמים אחרים: עולה מהמסמכים שהועברו לידי תמונה של בעיות קשות ביחסים המשפחתיים של התובע. עם זאת, נראה לי כי מדובר במעגל המזין את עצמו של עליה בצריכת אלכוהול, התפרצויות כלפי בני משפחה, המובילים לבסוף לעליה נוספת בצריכת אלכוהול. כמו כן, כפי שייתכן שיש במסמך הצבאי כדי להוכיח, קיים רקע כלשהו של ניצול לרעה של חומרים בעברו של התובע. עם זאת, הערכתי היא שרמת ההפרעה שציינתי לעיל הייתה הרבה יותר נמוכה לפני האירוע נשוא התביעה. לפי דעתי, כתוצאה מהאירוע נשוא התביעה החמירה ההפרעה של תלות באלכוהול על השלכותיה השונות, ממנה סובל התובע כעת. 6. תשובות המומחה לשאלות הבהרה: בהחלטה מיום 13.8.07 התיר בית הדין הצגת מספר שאלות הבהרה למומחה הרפואי, לבקשת המוסד. להלן, יפורטו השאלות ותשובות המומחה. 6.1. האם ידוע לך (פרט לחומר הרפואי של דר' גרינשטיין) על רמת תפקודו הפרה מורבידית של התובע? ..אכן החומר העיקרי בעניין זה המצוי בידי נכתב על ידי דר' גרינשטיין. גם במכתבו של עו"ס ישי מולגן מאגודת "אפשר" יש תימוכין לטענה כי התובע היה עובד מוערך טרם האירוע נשוא התביעה ולאורך שנים. 6.2. האם נכון שאין בחומר הרפואי של דר' גרינשטיין שום פרטים על תולדות צריכת האלכוהול ועל פנייתו לוועדה רפואית בצה"ל? לעניין החומר הרפואי של דר' גרינשטיין (כפי שהועבר לידי) אכן אין שום פרטים על תולדות צריכת האלכוהול ועל פניית התובע לוועדה רפואית של צה"ל. 6.3. האם נכון שמכיוון שאין בידך שום פרטים אודות תגובת התובע בשנת 1998, בתקופה שלאחר התקנת המצלמות לא ניתן לקבוע שהתובע עומד בקריטריוני סף לצורך אבחנה בתר חבלתית? לעניין שאלת אבחון תסמונת בתר חבלתית, מעולם לא נטען על ידי כי התובע סובל מתסמונת זו. מנסח השאלה מניח כי אין בידי פרטים אודות תגובת התובע לאחר גילוי התקנת המצלמות, אך כפי שכתבתי לעיל יש בידי די מידע בנושא. 6.4. האם הקביעה שלך כי לאחר האירוע חלה החמרה בולטת בשימוש באלכוהול נסמכה על נתונים אובייקטיביים כלשהם? לעניין השאלה בדבר שימוש באלכוהול, הקביעה כי לאחר האירוע חלה החמרה בולטת בשימוש באלכוהול הסתמכה על המידע הרפואי שנשלח אלי על ידי בית המשפט. מטבע הדברים, זהו המידע שיש להסתמך עליו בעת קביעת הבחנות שכאלה. 6.5. האם נכון שדר' גרינשטיין שקיבל את התובע לטיפול שנתיים אחרי המקרה הנטען מציין שההחמרה במצבו של התובע חלה "בחודשים האחרונים"? האם לאור זאת יש אפשרות שהשינוי באלכוהוליזם לאו דוקא קשור לאירוע הנטען? לעניין טענת ההחמרה "בחודשים האחרונים" כפי שעולה ממכתבו של דר' גרינשטיין – דומני שדבריו של דר' גרינשטיין בחוות דעתו הובנו באופן לא נכון על ידי השואל. דר' גרינשטיין מציין במפורש מחוות דעתו כי "מאז שנודע לו על כך [גילוי המצלמות והמעקב – א.פ.] חלה החמרה חדה במצבו הנפשי.. הגביר צריכת אלכוהול". לעניין ההחמרה עליה מדבר דר' גרינשטיין הרי שמדובר בהחמרה נוספת. בהמשך לכך, כפי שקבעתי בחוות דעתי, האלכוהוליזם קשור קשר סיבתי ברור לאירוע הנטען. 7. טענות הצדדים: 7.1. התובע טען כי: המומחה הרפואי, אשר כל המסמכים הרלוונטיים הובאו בפניו, הגיע למסקנה חד משמעית כי קיים קשר סיבתי בין ההפרעה ממנה סובל התובע – תלות באלכוהול – לבין האירוע משנת 1998; המומחה לא התעלם מחומרים בעברו של התובע, אולם קבע חד משמעית כי חלה החמרה במחלתו של התובע; המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו של בית הדין בשטח הרפואי. לפיכך, במקרה הנדון, על יסוד חוות דעתו של המומחה יש לקבל את התביעה. התובע התנגד לבקשתו של המוסד למנות מומחה רפואי נוסף, וטען כי המוסד היה צריך להגיש בקשה בנושא ולא להעלות עניין זה בשלב הסיכומים. 7.2. המוסד טען בסיכומים כי יש למנות מומחה רפואי נוסף מטעמים אלה: הן בחוות הדעת והן בתשובותיו לשאלות ההבהרה, המומחה מתעלם ממספר נתונים בסיסיים ואינו מביע כל עמדה בקשר אליהם. בהקשר זה נטען כי אין התייחסות לכך שפנייתו הראשונה של התובע לטיפול רפואי הייתה שנתיים לאחר האירוע. על אף זאת, מפרש המומחה את דברי דר' גרינשטיין כאילו חלה החמרה במצב התובע מספר חודשים לאחר שנודע לו על הכנסת המצלמה והמעקבים. כמו כן, חוות דעתו של המומחה מתעלמת מחסרונה של אינפורמציה עובדתית, כגון צריכת האלכוהול של התובע קודם לאירוע משנת 1998. לפיכך, מסקנותיו מתבססות על השערות בלבד. בנוסף טען המוסד כי משנקבע על ידי המומחה כי התובע אינו סובל מתסמונת בתר חבלתית, ומשהתביעה שנדחתה התייחסה לאירוע ביום 2.8.04, יש לקבוע כי לא עלה בידי התובע להוכיח קשר סיבתי רפואי בין מצבו הנפשי ועבודתו. לחלופין, טען המוסד כי יש להכיר לכל היותר בהחמרת מצב של אלכוהוליזם. 8. הכרעה: לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, הגענו למסקנה כי יש לקבל את תביעת התובע ולהכיר במצבו הנפשי כפגיעה בעבודה, מנימוקים שיפורטו להלן. 8.1. כידוע, בהתאם לפסיקה, "לדידו של בית הדין המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה". [עב"ל 1035/04 דינה ביקל – המוסד לביטוח לאומי; לא פורסם, 6.6.2005]. 8.2. במקרה הנדון, הן בחוות דעתו והן בתשובותיו לשאלות ההבהרה, קבע המומחה הרפואי חד משמעית כי קיים קשר סיבתי בין מחלתו של התובע, תלות באלכוהול, לבין האירוע בשנת 1998. כמפורט להלן, אנו דוחים את טענות המוסד לעניין פגמים שנפלו בחוות דעתו של המומחה הרפואי. לפיכך, על יסוד חוות דעתו החד משמעית של המומחה הרפואי יש להכיר במחלתו של התובע כפגיעה בעבודה. 8.3. בהתייחס לטענות המוסד בעניין חוות דעתו של המומחה הרפואי: לצדדים ניתנה הזדמנות להמציא למומחה הרפואי חומר רפואי נוסף, והמוסד ביקש להמציא למומחה הרפואי אישור צה"ל על הפרופיל הרפואי של התובע בלבד. אילו סבר המוסד כי החומר הרפואי שבתיק אין בו די לצורך מתן חוות דעת המומחה הרפואי, היה עליו לעתור להמצאת חומר רפואי נוסף (כגון – תיק מלא מצה"ל; תעוד על טיפולים רפואיים מהעבר). כמו כן, כאמור, הצדדים הסכימו על תשתית עובדתית מוסכמת שעל יסודה תינתן חוות דעתו של המומחה הרפואי. ככל שסבר המוסד כי דרושים נתונים על צריכת האלכוהול של התובע טרם האירוע, היה עליו לבקש שיוגש תיעוד רפואי בנושא, ולחלופין – לעמוד על קיום דיון הוכחות לצורך בירור נתונים אלה. אולם, משהמוסד הסכים הן לתשתית העובדתית והן לחומר הרפואי שיהיו בפני המומחה הרפואי, אין הוא יכול בדיעבד, לאחר מתן חוות דעת המומחה הרפואי, להעלות טענות כי התשתית העובדתית או החומר הרפואי שהיו בפני המומחה הרפואי חסרים. באשר לטענה כי התובע פנה לטיפול רפואי לאחר שנתיים ממועד האירוע – הדבר עלה מהחומר הרפואי, ולפיכך המומחה הרפואי היה ער לכך, ולמרות זאת קבע קיומו של קשר סיבתי בין האירוע לבין מחלתו של התובע. לאור האמור, אנו דוחים את טענת המוסד כי יש מקום למינוי מומחה רפואי נוסף. 8.4. בהתייחס לטענותיו האחרות של המוסד: 8.4.1. 8.4.2. 5129371 8.4.3. 54678313לא ברורה לנו טענת המוסד כי גם על פי חוות דעת המומחה הרפואי לא הוכח קשר סיבתי רפואי בין מצבו הנפשי של התובע לבין עבודתו. אמנם, התובע ציין בטופס התביעה את יום 2.8.04 כמועד הפגיעה, אולם כבר בטופס התביעה צוין כי קיים קשר סיבתי בין הפגיעה לבין האירוע. מכל מקום, במהלך ההתדיינות הוסכם בין הצדדים כי השאלה העומדת לבחינה בהליך זה היא שאלת הקשר הסיבתי בין מחלתו של התובע לבין האירוע משנת 1998, ושאלה זו נבחנה על ידי המומחה הרפואי. 8.4.4. בהתייחס לטענת המוסד כי לכל היותר יש להכיר בהחמרת מצבו של התובע: כידוע, גם החמרה במחלה קיימת נחשבת כפגיעה בעבודה, ככל שיש קשר סיבתי בין ההחמרה במחלה לבין אירוע בעבודה. בית הדין אינו קובע את דרגת הנכות של התובע, וקביעה זו היא בסמכות הוועדה הרפואית. כאשר תדון הוועדה בדרגת נכותו של התובע, בין מכלול הנתונים תשקול גם אם לתובע היה "מצב קודם" עובר לאירוע בשנת 1998, על ההשלכות הנובעות מכך לעניין קביעת דרגת נכותו. לעניין תביעה זו, על בית הדין לקבוע האם קיים קשר סיבתי בין מחלתו של התובע, כפי שהיא כיום, לבין האירוע משנת 1998. משניתנה לשאלה זו תשובה חיובית חד משמעית בחוות דעתו של המומחה הרפואי, יש להכיר במחלת התובע כפגיעה בעבודה. 9. סוף דבר: התביעה מתקבלת, ויש להכיר במחלתו של התובע כפגיעה בעבודה. המוסד ישלם לתובע שכר טרחת עורך דין בסך של 5,000 ₪, בצירוף מע"מ כדין. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא למוסד פסק הדין, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

5129371 54678313 ניתן היום, 20.11.2007, בהעדר הצדדים.

לאה גליקסמן 54678313-2522/06 נ.צ. (עובדים) לאה גליקסמן, שופטת נ.צ. (מעבידים) מר ברוך אייזנברג אב"ד גב' תמר ברץ נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה