פגיעה נפשית כפגיעת עבודה
מאת: עו"ד דוד סער
המדובר בתביעה שהגיש מאבטח שגרירויות כנגד המוסד לביטוח לאומי (בל 61269-07-13), לשם הכרה בפגיעה הנפשית שנגרמה לו כתאונת עבודה. בזמנים הרלבנטיים לתביעה, עבד המאבטח בתאילנד, עת אבטח משלחת חילוץ שיצאה מישראל, לסייע בנפגעי הצונאמי. לטענת התובע, במשך שהותו בתאילנד, נחשף למראות קשים של ערימות רבות של גופות של מבוגרים וילדים, חלקי גופות, ריח חזק של ריקבון בשר אדם ועוד.
לאחר חזרתו ארצה ביקש התובע להפסיק לעבוד באבטחת שגרירויות ועבד לעבוד כמאבטח בנתב"ג. בחלוף כשנה ומספר חודשים אושפז התובע במחלקה פסיכיאטרית בשל מצבו הנפשי שהוחמר. המוסד לביטוח לאומי דחה תביעתו, בנימוק כי התביעה הוגשה בחלוף 7 שנים לאחר הפגיעה וכן בהיעדר קשר סיבתי בין החשיפה ובין מחלתו הנפשית.
במהלך הדיון בבית הדין האזורי, הסכים המלל בהמלצת ביה"ד להכיר באירוע שאירע לתובע כאירוע חריג בעבודה, וכנגזרת מהסכמה זו, מינה ביה"ד מומחה רפואי מטעמו שיבחן את שאלת הקשר הסיבתי. בהתאם לחוות הדעת שהתקבלה, נקבע כי האירוע החריג בעבודתו של התובע תרם בשליש למחלתו הנפשית, כאשר שני השלישים האחרים קשורים לשימוש בסמים ומהלך חייו של התובע.
לאור חוות הדעת, קבע ביה"ד האזורי בפסק דינו, כי אמנם מחד גיסא המומחה קבע שהאירוע החריג היה משמעותי, אלא שמאידך גיסא, העריך המומחה את תרומת האירוע למחלת התובע ב 33% בלבד. לאור זאת, קבע ביה"ד כי המומחה שמונה אינו בקי ברזי ההלכה והאופן שבו נקבע קשר סיבתי משפטי (שכן שאלת תרומת האירוע למחלה היא שאלה שנשאלת רק אחרי קביעת קשר סיבתי מעל 50%).
נוכח האמור, קבע ביה"ד כי יש לקבל את תביעת התובע וחייב את המוסד לביטוח לאומי בהוצאות בסך 6,000 ₪.
