האם הביטוח הלאומי רשאי להשיב כספים ששולמו בטעות?
חוק הביטוח הלאומי מסמיך את המוסד לביטוח לאומי להשיב לעצמו כספים אשר שולמו בטעות או שלא כדין. בסעיף 315 לחוק נקבע כך:
"שילם המוסד, בטעות או שלא כדין, גמלת כסף או תשלום אחר לפי חוק זה או לפי כל דין אחר, יחולו הוראות אלה:
המוסד רשאי לנכות את הסכומים ששילם כאמור מכל תשלום שיגיע ממנו, בין בבת אחת ובין בשיעורים, כפי שייראה למוסד, בהתחשב במצבו של מקבל התשלום ובנסיבות הענין;
המוסד רשאי לתבוע החזרת כל סכום ששילם, בטעות או שלא כדין, אם מקבל התשלום נהג בקבלת התשלום שלא בתום לב."
על פניו נראה כי כוחו של המוסד לביטוח לאומי הינו בלתי מוגבל, אולם לא כך הדבר, ובדו"ח נציב תלונות הציבור – דו"ח שנתי 31 לשנת 2004 (מבקר המדינה), נכתב כך:
"בתדריך מינהל הגימלאות של המוסד לביטוח לאומי (להלן – המוסד) נקבעו הוראות בדבר יישום סמכותו של המוסד לפי סעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי לגבות חוב בשל תשלום יתר של גימלאות (להלן – הוראות מינהל הגימלאות). בהוראות אלה נקבע, שחוב שנוצר בשל מעשה או מחדל של המוסד יבוטל או יופחת, בהתאם להכנסת משפחת החייב בעת קבלת ההחלטה על ביטול החוב, כמפורט להלן: אם הכנסת משפחת החייב אינה עולה על 50% מהשכר הממוצע במשק ליחיד או 75% מהשכר הממוצע במשק לזוג, יבוטל החוב במלואו; אם הכנסת משפחת החייב גדולה מהשיעור האמור אולם קטנה מפעמיים השכר הממוצע במשק, יבוטל החוב בחלקו; ואם הכנסת החייב גדולה מפעמיים השכר הממוצע במשק, לא יבוטל החוב כלל אף אם נגרם באשמתו הבלעדית של המוסד".
הנה כי כן, המוסד לביטוח לאומי אינו כל יכול, ועליו לפעול על פי הוראות פנימיות, אשר מחייבות אותו לבחון האם יש לבטל את החוב, או להפחיתו.
המבוטח, אשר פעמים רבות פועל בתום לב, ומכלכל צעדיו בהתאם לכסף ששולם לו מהמוסד לביטוח לאומי, מוצא עצמו ברבות הימים בפני שוקת שבורה.
בעניין זה נפנה לדו"ח נציב תלונות הציבור, שם נכתב כך:
"בעניין זה חל העיקרון הכללי שבא לידי ביטוי בסעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 (להלן – חוק עשיית עושר), ולפיו יש מקום לפטור מהשבה – באופן מלא או חלקי – כאשר יש נסיבות העושות את ההשבה בלתי צודקת.
הנציב קבע, כי לפי הפרשנות המקובלת לסעיף 2 לחוק עשיית עושר בכלל, ולסעיף 315(1) לחוק הביטוח הלאומי בפרט, אין לדרוש החזר תשלום יתר ששולם באשמת הגוף המשלם, בהתקיים נסיבות אלה:
- החייב לא תרם במאומה לכך ששולם לו תשלום היתר, ולא ידע שמשולם לו תשלום יתר או מה היו הנסיבות שגרמו לכך.
- החייב שינה את מצבו לרעה בעקבות קבלת התשלום. שינוי מצב לרעה יכול שיתבטא גם בהצטברות החוב ללא ידיעתו.
- עבר זמן רב מהיווצרות הנסיבות שבעטיין שולם תשלום היתר ועד גילוין".
ראינו כי גם כאשר המבוטח קיבל כספים ביתר, הרי שייתכן כי המוסד לביטוח לאומי יהא זכאי להשבה חלקית אם בכלל.
פסק דין לדוגמא
עסקינן בפסק דין בו בית הדין בחן את פעולת הוועדה לביטול חובות אשר פועלת במוסד לביטוח לאומי (ב"ל 8552-12-10, אסתר לאה בלנש נ' המוסד לביטוח לאומי).
במקרה דנן, התובעת מקבלת קצבת ניידות, נכות כללית, קצבת שירותים מיוחדים ותוספת לגמלה. התובעת שהתה במעון נכים מחודש ינואר 2004 ועד לחודש פברואר 2009.
בחודש יולי 2004 שלחה התובעת מכתב למוסד לביטוח לאומי ובו הודיעה על שהייתה במעון. ביום 11.1.2005 שלחה מכתב נוסף ובו ביקשה לברר האם היא אכן זכאית לקבל את הקצבה.
המוסד לביטוח לאומי המשיך לשלם לה במשך 9 חודשים לאחר קבלת ההודעה הראשונה ולתובעת הצטבר חוב במוסד לביטוח לאומי.
התובעת פנתה לוועדה לביטול חובות, והוועדה החליטה על ביטול 10% מהחוב.ביום 18.2.2010 החליטה הוועדה בדיון נוסף להפחית את החוב ב- 50%.
התובעת טענה כי הוועדה הפעילה את שיקול דעתה באופן שרירותי, ומבלי להתחשב במכלול השיקולים הרלבנטיים. ההחלטה הסתמכה על מידע חסר ותוך שלילת זכות הטיעון. הביטוח הלאומי טען כי בהתאם לסעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי, אין משמעות אם התובעת פעלה בתום לב או לא, והיה עליה להסדיר את חובה בזמן.
בית הדין קבע כי אומנם סעיף 315 לחוק מתיר ניכוי גמלה ששולמה ביתר, אף אם תשלום היתר נבע מטעות של הביטוח הלאומי.
אולם, בית הדין קבע כי על הוועדה יש להחיל את כללי המשפט המנהלי, לרבות קבלת החלטות מתוך שיקולים עניינים בלבד, מתן זכות טיעון, פעולה בשקיפות ונימוק ההחלטות.
בתביעת הגמלאות ששולמו ביתר, המוסד לביטוח לאומי צריך להתחשב במצבו של מקבל התשלום בנסיבות העניין, וכן לבחון האם התובעת נהגה בקבלת התשלום שלא בתום לב.
בית הדין קבע כי לא נבחן עניינה הספציפי של התובעת, ואיש לא בחן את תום הלב של התובעת, או מצבה הכלכלי והרפואי.
עוד פסק בית הדין כי בפעולת הוועדה נפל חוסר סבירות קיצונית.
בית הדין חייב להשיב את עניינה של התובעת לוועדה, וקבע את דרכי הפעולה של הוועדה, לרבות קבלת הנהלים אליהם מתייחסים עובדי המוסד לביטוח לאומי בעת מתן המלצותיהם, להעביר לתובעת טרם מתן החלטתה את הקריטריונים והנהלים על מנת שתנמק טיעוניה ולתת החלטה מנומקת.
בית הדין מצא לנכון לשלוח עותק של פסק דינו למנהלת המוסד לביטוח לאומי.
