מקרה שהיה כך היה, טרם יציאתה לחופשת הלידה הועסקה התובעת בגן ילדים. למרבה הפלא מעסיקה של התובעת היה לא אחר מאשר קרוב משפחתה (עובדה אשר לא דווחה למל"ל). גובה שכרה החודשי של התובעת עמד על סך ממוצע של כ- 4,500 ₪. התובעת ילדה בשעה טובה ומוצלחת את בנה הקט וככל עובדת שיולדת במדינת ישראל יצאה לחופשת לידתה.
והנה באורח פלא בתביעתה למוסד לביטוח לאומי לקבלת דמי לידה, דיווחה התובעת על שכר ממוצע בגובה של… 13,400 ₪ (!). לשם הוכחת תביעתה צירפה התובעת תלושי שכר מפוברקים מארבעת החודשים האחרונים לעבודתה, המצביעים, שוב באורח פלא, על שכר חודשי ממוצע בגובה הסכום הנ"ל.
המוסד לביטוח לאומי אשר לא התרשם מהעלאה החריגה בשכרה של התובעת, העלאה שלא הייתה מביישת עו"ד מהשורה הראשונה, סירב להתחשב בנתונים שהונחו לפניו, וביצע חישובי דמי הלידה לפי בסיס שכר של 4,500 ₪ – ומכאן התביעה.
בהכרעתו פסק בית הדין האזורי לעבודה (ב"ל 867-08 חייט אפרת ואח' נ' בטוח לאומי), כי במסגרת סמכותו של פקיד התביעות במל"ל, עליו לבחון, בין היתר, אם ההכנסה לה טוענים, היא אכן ההכנסה הנכונה. הדברים נכונים שבעתיים, שעה שמדובר בהעסקת קרובי משפחה, ולו זו בלבד אלא שהתובעת הסתירה כאמור עובדה זו בטופס תביעתה.
מוסיף בית הדין ואומר כי שעה ששכרה של עובדת הועלה בצורה ניכרת ארבעה חודשים טרם הלידה, מבלי שהיקף עבודתה או מהות תפקידה השתנו, עלול הדבר להעיד על פיקציה, ועל כן רשאי פקיד התביעות לקבוע מה שכרה האמיתי של אותה עובדת, ולפיו לשלם לה את דמי הלידה.
בית הדין בחן את נסיבות מקרה דנן, בין היתר העובדה כי אין שינוי בהיקף שעות עבודת התובעת, אין שינוי במהות תפקידה, חקירתה הראשונית בפני חוקר המל"ל, הסבריה הלא משכנעים של התובעת באשר להעלאה החריגה בשכרה, וירידתו שוב לגדר הנורמאל לאחר חזרתה מחופשת הלידה, העובדה כי שיעור הפרשות המעביד לתגמולים בביטוח המנהלים לא שונו ביחס ישר לשינוי בשכר –
כל זאת ועוד הובילו למסקנה הברורה כי העלייה בשכרה של התובעת עובר ליציאתה לחופשת הלידה, נעשתה במטרה להגדיל באופן מלאכותי את השכר לשם קבלת דמי לידה מוגדלים ואינה משקפת את מציאות עבודתה והשתכרותה של התובעת כהווייתן. – התביעה נדחתה!
נקודה למחשבה:
אומרת המשנה באבות(פרק ב', יב) : "רבי יוסי אומר: יהי ממון חברך חביב עליך כשלך.." כיצד? מלמד כשם שאדם רואה את ממונו שלו, כך יהא רואה את ממון חברו.
דוד סער, עו"ד
