המדובר בעובדת שעבדה בשני מקומות עבודה שונים. דמי הלידה שאושרו לה, חושבו על בסיס שכרה המצרפי בשני מקומות העבודה בתקופה של 3 חודשים טרם הלידה.
לאחר חופשת הלידה שולמו לה דמי הבראה משני המעסיקים יחד בסך כולל של 1,332 ₪, סכום שעולה על רבע משכר המינימום לצורך פריסת שכר נוסף.
התובעת ביקשה לצרף לשכר הקובע לדמי הלידה את חלק דמי ההבראה היחסיים לתקופה של שלושת החודשים שטרם לידתה.
לשיטתה תקנה 5 לתקנות המל"ל, אינה קובעת שבחינת הסכום אם לפריסה או לא, תיעשה לגבי אותו מעביד ועל כן ניתן להסיק שהכוונה היא לכלל הכנסותיה של המבוטחת.
ביטוח לאומי דחה בקשה זו בנימוק לפיו בחישוב דמי הביטוח לכל מעסיק בנפרד, דמי ההבראה נמוכים מ- 25% משכר המינימום ולכן לא חלה חובת פריסה.
ביה"ד כאמור קיבל טענות התובעת, וקבע כי אכן לא ניתן להסיק שקיימת דרישה שהתשלום הנוסף יהיה ממעסיק אחד ספציפי.
את הביטוח "אצל אותו מעביד" הקבוע בתקנה 5 יש לקרוא בהקשר הדברים, כך שמילים אלו מתייחסות לעניין אחר בו דנה התקנה ולא מתייחסות לעניין התשלום הנוסף.
התביעה התקבלה, וביטוח לאומי חוייב לבצע את חישוב דמי הלידה, בהתאם לפריסת סכום דמי הלידה משני המעבידים גם יחד.
