20.2.2011
בפסק דין שניתן בעניינה של עורכת דין שהגישה תביעה לדמי לידה נקבע כך:
בפנינו תביעה על פי פרק ג' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן- החוק), כנגד החלטת הנתבע הקובעת את גובה ואופן חישוב דמי הלידה בגין לידת בנה של התובעת ביום, כך שהכנסת התובעת לחודש 12/07 תחושב כהכנסה שנתית ותחולק ב- 12 חודשים והסכום שיתקבל ישמש כבסיס התשלום החודשי [בל (ת"א) 4422/09, איזבל אלקסלסי נ' המוסד לביטוח לאומי].
התובעת הינה עורכת דין במקצועה, הגישה תביעה לדמי לידה בגין עבודה בשני מקומות בתקופה שערב הלידה.
התביעה בגין העבודה אצל עו"ד דן כץ (שהינו בעלה של התובעת) אושרה ודמי הלידה שולמו במלואם, חרף העובדה כי הנתבע ראה את התובעת כעצמאית ולא כשכירה.
במסגרת הדיון המשפטי, עלתה שאלת מעמדה של התובעת בעבודתה במשרד עורכי דין צייגר: האם מדובר במבוטחת שכירה לצורך תשלום דמי לידה או שמא, כטענת המוסד הייתה התובעת במעמד של מבוטחת עצמאית.
התובעת טוענת כי בינה לבין משרד עורכי הדין התקיימו יחסי עובד- מעביד; התובעת דווחה כל השנים כשכירה, נוכו בגינה הניכויים על פי חוק, הונפקו לה תלושי שכר, היא הייתה חלק בלתי נפרד מהמערך האירגוני של המשרד, הייתה כפופה למרותו של עו"ד צייגר ועוד.
הנתבע טוען כי השכר ששולם לתובעת בחודש 12/07 מהווה תגמול על עבודתה כעצמאית בכל שנת 2007, שכן אופי עבודתה במשרד הוא אופי של עובדת עצמאית למרות הצגתה כשכירה.
המחלוקת בין הצדדים הינה, כאמור, האם היתה התובעת שכירה, והאם התקיימו יחסי עובד מעביד בינה לבין משרד עורכי הדין. תשובה חיובית לשאלה יש בה חשיבות לצורך קביעת גובה דמי הלידה להם זכאית התובעת. (סעיף 54 לחוק).
המבחנים לקביעת קיומם של יחסי "עובד ומעביד" הינם מבחן ההשתלבות, מבחן המרות והפיקוח, מבחן הקשר האישי, ומבחני עזר נוספים לרבות המבחן המעורב. אין הגדרה ואין מבחן אחד ויחיד היכול לשמש אמת מידה לקביעת יחסי עובד ומעביד. ההלכה הינה, כי בתי הדין נוקטים למעשה במבחן "המעורב" אשר המרכיב הדומיננטי בו "ההשתלבות במפעל", כל אימת שעליהם להכריע בסוגיה אם פלוני הוא "עובד" אם לאו.
נימוקי הנתבע בגינם יש לראות בתובעת כעובדת עצמאית: עבודתה ושכרה נגזרים באופן ישיר מצרכי התיק עליו עבדה; שכרה לא היה קבוע; עבודתה במשרד לא הייתה סדירה ורציפה, בעוד ששאר עובדי המשרד דווחו באופן רציף ושוטף בזמן העסקתם; התובעת לא הייתה כפופה למסגרת מסודרת של עבודה ולא ביצעה את עבודות המשרד השוטפות, מכך ניתן להסיק שהיא מספקת שירות חיצוני למשרד; עבודתה נעשתה מחוץ לחצריו של המעסיק.
לאחר שקילת העדויות, ועל אף הספקות שהועלו, בית הדין סבר כי המאזניים נוטים למסקנה כי התקיימו יחסי עובד – מעביד בין התובעת לבין משרד עורכי הדין.
הוכח כי התובעת עבדה במשרד עורכי הדין בעיקר בטיפול בתיק ספציפי אחד ומעת לעת ביצעה משימות נוספות שהוטלו עליה; התובעת הייתה נתונה למרותו של עו"ד צייגר ממשרד עורכי הדין; התובעת העידה כי מעולם לא שוחחה ביוזמתה עם הלקוח בתיק ישרס, אלא תמיד פעלה בהתאם להנחיותיו של עו"ד צייגר, ואף לא נטלה חלק בקבלת החלטות טקטיות בתיק; התובעת ועו"ד צייגר העידו כי שכרה של התובעת נגזר רק משעות העבודה שעבדה בפועל במשרד עורכי הדין; בכל שנות עבודה של התובעת במשרד דווחה התובעת על ידי המעסיק כשכירה.
בית הדין קבע כי ביחס לתקופה הרלוונטית לתביעה, התקיימו יחסי עובד- מעביד בין התובעת לבין משרד עורכי הדין בן-זאב, הכהן ושות' לפיכך דמי הלידה בגין לידת התובעת ביום 24.1.08 יחושבו על סמך עבודתה כשכירה במשרד עורכי הדין.
דוד סער, עו"ד
