עובדת ילדה תאומים ויצאה לחופשת לידה של 11 שבועות, כאשר בעלה יצא אחריה לחופשת לידה בת 7 שבועות, וסך שתי החופשות היה 18 שבועות, שמתוכם 4 שבועות אחרונים המוכרים בזכות לדמי לידה, בגין אשפוזם של התאומים ( בל (ת"א) 5455/06).
השאלה הנדונה הייתה האם יש לחשב את ארבעת השבועות האחרונים בגין האשפוז, לפי משכורתו של האב, ששהה בפועל בחופשת לידה, או שמא יש לחשבם על פי הכנסת האם, הנמוכה משל בעלה, שכבר חזרה בינתיים לעבוד?
המוסד לביטוח הלאומי טען כי הסעיפים הדנים בהארכת חופשת לידה, אינם עוסקים בזכאות האב, אלא בזכאות האם בלבד, ולכן הוא היה מוכן לשלם את דמי החופשה של העובדת.
בית הדין דחה את הטענות השונות של המוסד לביטוח הלאומי וקבע כי המונח "חופשת לידה" המופיע בחוק עבודת נשים כולל גם חופשת לידה מוארכת, וכך שהכללים החלים על חופשת לידה חלים גם על חופשת לידה מוארכת, לרבות זכותו של האב לחופשת לידה מוארכת בשל לידת יותר מילד אחד ו/או אשפוז היילודים.
חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, אינו מוציא מהכלל תשלום חופשת לידה מוארכת לבעל. אימוץ הפירוש, המגביל את זכאות האב לחופשת לידה מוארכת, מנוגד לתכלית החקיקה המאפשרת חופשת לידה לאב ומנוגד לעיקרון השוויון, בכך שהוא מפלה לרעה אבות, המבקשים לצאת לחופשת לידה ואמהות, המבקשות לשוב לעבודה בזמן שהאב שוהה עם היילוד, כאשר קיימת להם זכאות להארכת חופשת הלידה במקרים המצוינים בחוק.
דוד סער, עו"ד
