בית הדין לעבודה בפסק דין מתאריך 17/06/2012, בל' 28837-03-11 ש' נ' נגד המוסד לביטוח לאומי, דן בשאלת פרשנות סעיף 9 לתוספת הראשונה לתקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה) תש"ע – 2010.
בהתאם להגדרות הסעיף ל"ילד הזקוק לטיפול רפואי מיוחד", יחשב "ילד שמלאו לו 90 ימים, אשר רופא מומחה ברפואת ילדים, שהמוסד הסמיכו לכך, קבע כי בשל מחלה כרונית קשה הוא זקוק לטיפול רפואי כמפורט בתוספת הראשונה", כאשר על פי התוספת "ילד הזקוק באופן קבוע במשך חצי שנה לפחות לשלושה מבין רשימה של מספר טיפולים, יהא זכאי לגמלת נכה".
בית הדין דן בשאלה האם המערערת, אשר מקבלת שלושה טיפולים מבין הטיפולים ברשימה בשל שתי מחלות שונות ולא בשל מחלה אחת, עונה על ההגדרה הנדרשת בתקנות.
בית הדין הפנה לפסק דינו של בית הדין הארצי ע"ע 27272-05-10 אשר קבע כדלקמן: "בבואנו לפרש דבר חקיקה עלינו לבחון שלושה מרכיבים: הראשון הוא לשון החוק, השני הוא התכלית שלשון החוק נועדה להגשים והשלישי הוא שיקול הדעת השיפוטי".
בית הדין פנה לסעיף 5 לחוק הפרשנות הקובע כי "האמור בלשון יחיד- אף לשון רבים במשמע וכן להפך" וקבע כי יש לפרש את המילה "מחלה" בלשון יחיד גם כ"מחלות" בלשון רבים. בית הדין אף בחן את תכלית החקיקה וקבע, כי הנה להקל על ההורים ולשפות אותם בעבור ההוצאות הרפואיות שנגרמו להם ומשכך, מאחר ותכלית החקיקה הנה להקל על ההורים, אין זה משנה להורים מבחינת הנטל, האם הנטל נגרם ממחלה אחת או משתי מחלות.
לאור האמור, קיבל בית הדין לעבודה את הערעור והחזיר את התיק לוועדה על מנת שתבחן עמדתה פעם נוספת, תוך שהיא לוקחת בחשבון את קביעת בית הדין.
להתייעצות עם עורך דין ביטוח לאומי מטעם משרדנו, השאירו לנו פניה באתר או צרו עמנו קשר טלפוני.
דוד סער, עו"ד
