במקרה דנן, המדובר בעובדת חברה, אשר 49% ממניות החברה רשומות על שם בעלה ו- 51% מהן על שם אביו של שותפו העסקי של בעלה. לאחר שקיבלה העובדת הודעה על סיום העסקתה, הגישה תביעה לקבלת דמי אבטלה, שנדחתה ע"י המלל, בטענה כי לא הייתה שכירה מן המניין, כי אם בעלת שליטה בעסק. טענה זו של המלל הסתמכה על 'הלכת שלם' (ע"א 6357/99), בה קבע ביהמ"ש העליון, כי גם בן זוג שאינו מחזיק כלל במניות החברה, נחשב בעל שליטה אם בן זוגו הוא בעל השליטה.
העניין הגיע לבית הדין האזורי לעבודה (בל 43732-11-14), שהביע את מורת רוחו מהחלטת המלל לדחות תביעת התובעת, תוך שנימק כי חרף 'הלכת שלם' הנ"ל, לא קיימת חזקה חלוטה שלפיה בן הזוג של בעל השליטה הוא בהכרח בעל שליטה, וחזקה זו ניתנת לסתירה ע"י התובעת.
לאחר שבחן את הראיות במקרה דנן, קבע ביה"ד, כי התובעת הינה עובדת לכל דבר, לצורך קביעה זו הסתמך ביה"ד על מספר נתונים:
א. בעסק היה בעל שליטה נוסף שהחזיק ברוב המניות
ב. שכרה היה יציב ולא עלה
ג. שעות העבודה היו קבועות
ד. שכרה הופקד לחשבונה
ה. עדויות הצדדים. ביה"ד קיבל את תביעתה של התובעת לקבלת דמי אבטלה.
