המדובר בערעור על החלטת שופט בימ"ש השלום שלא לפסול עצמו מלדון בתביעת המשיב נ' המערערים. המערערים לא התייצבו לישיבת ההוכחות הראשונה שנקבעה בתיק (בשל שביתת הפרקליטים), ביהמ"ש בחן את ראיות המשיב וקבע כי תביעתו הוכחה, ומשכך נתן פס"ד במעמד צד אחד. עם סיום השביתה הגישו המערערים בקשה לביטול פסה"ד וזו נדחתה, בטענה כי גרסת המערערים אינה מתיישבת ואינה הגיונית וכן כי סיכויי ההגנה "קלושים למדי". המערערים ערערו על החלטה זו למחוזי, שם הוחלט להחזיר את התיק לשמיעתו בפני בימ"ש השלום ובפני אותו מותב.
המערערים הגישו ראיותיהם, אלא שהמשיב הגיש בקשה לצרף חוות דעת חדשה. בהחלטת בימ"ש השלום בבקשה זו, הביע הוא בשנית את עמדתו הנחרצת באשר לחוות דעת המערערים והפגימות העולות מתוכה. משכך הגישו המערערים בקשה לשופט השלום שיפסול עצמו מלדון בתיק (למותר לציין כי הבקשה נדחתה – ד.ס.).
בערעורם, נשוא מאמר זה, טענו המערערים, בין היתר, כי אין מקום שביהמ"ש יגיע למסקנה משפטית נחרצת בטרם הוצגה לפניו מלוא התשתית העובדתית. לדידם, הבעת עמדה נחרצת בשלב זה, מקימה חשש ממשי למשוא פנים. כן טוענים המערערים כי מקום בו נקבעים ממצאים ומסקנות ברורים בפסד שניתן בהיעדר התייצבות של אחד הצדדים, כפי שאירע במקרה דנן, אין זה מן הראוי כי לאחר ביטול פסה"ד יוחזר הדיון בתיק לאותו מותב.
בפסק דינו מזכיר ביהמ"ש העליון כי המבחן לקיומה של עילת פסלות עקב התבטאות, הוא קיומו של חשש ממשי למשוא פנים, שמשמעותו של מבחן זה היא בכך שלא כל התבטאות בלתי מוצלחת של השופט מהווה עילה אובייקטיבית לפסילתו, אלא רק מקום בו ברור כי דעתו של השופט אינה פתוחה עוד לשינוי ושכנוע בהתאם לראיות ולטענות שיובאו לפניו, או אז קמה עילה לפסילתו.
במקרה דנן, סבר ביהמ"ש העליון כי אכן קיים חשש אובייקטיבי של ממש כי עמדת שופט השלום נתגבשה באופן נחרץ, וזאת על סמך אמירותיו כגון: "גרסת הנתבעים מופרכת על פניה", "גרסתם העובדתית, אף אם הייתה מתקבלת, מובילה..למסקנה כי המערערים נושאים באחריות לנזקי המשיב", "סיכוייההגנה קלושים למדי", "אין טעם של ממש בשמיעת ראיות המערערים שכן הסיכוי כי יהיה בהן כדי להשפיע על תוצאת פסק הדין היא קלושה" (בהחלטה הראשונית שלא לבטל את פסה"ד –ד.ס).
כן קבע ביהמ"ש העליון כי בנסיבות מסוג אלה (ביטול פס"ד שניתן בהיעדר התייצבות תוך קביעת עמדה בפסה"ד), מוטב כי מלכתחילה היה התיק חוזר לדיון לפני שופט אחר.
ע"א 9391/11 תמיר מולקנדוף ואח' נ' אמיר וייס ואח'
דוד סער, עו"ד
