בבש"א 1528/06 יוסף וחנה ורנר נגד כונס הנכסים הרשמי, שניתן בבית משפט העליון, דן בית המשפט, במסגרת ערעור עיקרי שהוגש על ידי בני זוג, אשר נדחתה בקשתם להכריז עליהם כפושטי רגל, בערעור על החלטת בית משפט המחוזי, לקבל באופן חלקי בלבד את הבקשה לפטור אותם מעירבון בגין הגשת הערעור העיקרי ולחייבם להפקיד סכום עירבון בסך של 3,000 ₪.
בית משפט העליון ציין, כי העירבון נועד להבטיח את תשלום ההוצאות שייפסקו לטובת המשיב באם הערעור יידחה והשיקולים אותם יש לשקול לצורך מתן פטור מלא או חלקי מהפקדת עירבון, הם שניים: מצבו הכלכלי של בעל הדין והאם ידו משגת לעמוד בתשלום העירבון וכן סיכויי ההליך אותו יזם להתקבל, כאשר עסקינן בשני תנאים מצטברים ודי בכך שאחד מהם אינו מתקיים, על מנת להצדיק סירוב לבקשה לפטור.
בית המשפט הוסיף, כי ברקע השיקולים לפטור מעירבון, ניצבים עקרונות חשובים המתנגשים ביניהם: מחד, זכות בעל דין לגישה לערכאות ולמולה, זכות בעל דין להגנה מפני חסרון כיס, הטרדה, אובדן זמן וניצול לריק של משאבים וזמן, שמטרתה להגן עליו מפני ניצול זכות הגישה לערכאות. כן, עשויים לבוא בחשבון שיקולים נוספים, כגון חשיבות ומשמעות ההליך מבחינת יוזם ההליך, מידת מורכבותו של ההליך, שיעור ההוצאות הצפוי באם יכשל ההליך, מיהות הצדדים, שהרי אין דומה נתבע בעל עוצמה כלכלית לבעל דין בעל יכולת כלכלית מוגבלת, תום הלב ועוד.
לגופו של עניין, קבע בית משפט העליון, כי הפטור החלקי מעירבון שניתן למערערים, משקף איזון ראוי בין השיקולים השונים שהיה על בית משפט המחוזי להתחשב בהם וקבע כי אין להתערב בהחלטה זו ולפיכך דחה את הערעור וחייב את המערערים בשכר טרחה בסך של 1,500 ₪.
דוד סער, עו"ד
