25.5.2011
ככלל, תביעה נזיקית מתיישנת כעבור שבע שנים מיום קרות האירוע. לכלל זה מספר חריגים, המאריכים את תקופת ההתיישנות. כך לדוגמא סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], מאפשר לניזוק שגילה את הנזק באיחור להגיש תביעה כשבע שנים מיום גילוי הנזק, ולא יאוחר מעשר שנים לאחר קרות הנזק. הסעיף נועד "להושיט עזרה לתובע באותם מקרים בהם נגרם לו נזק סמוי שסימניו מופיעים רק במרוצת הזמן" (ע"א 74/60 נמר נ' שירותי נמל מאוחדים, פ"ד טו(1) 255).
לדוגמה: אם הנזק אירע בשנת 1997 ונתגלה בשנת 2002, תתיישן התביעה לא בשנת 2009 אלא בשנת 2007, חמש שנים לאחר גילוי הנזק, בשל מחסום עשר השנים ממועד קרות הנזק. אבל כמובן שאם הנזק אירע בשנת 2000 ונתגלה בשנת 2000, תתיישן התביעה בשנת 2007 ולא בשנת 2010 (ראו ע"א 831/80 זמיר נ' כימיקלים ופוספטים בע"מ, פ"ד לז(3) 122, 130 (1983); ע"א 220/84 אגיוף נ' קיבוץ גבת-אגודה שיתופית, פ"ד מ(1) 528, 531 (1986); ע"א 148/89 שיכון עובדים בע"מ נ' עזבון יוסף בילבאום, פ"ד מט(5) 485 (1996)).
עם זאת, אין להמתין עד לגילויו המלא של הנזק ודי בסימני הנזק, ו"משנתגלה הנזק, שוב אין להמתין לגיבושו השלם במלוא היקפו".
על רקע זה נקבע בע"א 2919/07 מדינת ישראל – הוועדה לאנרגיה אטומית נ' עדנה גיא-ליפל (ניתן ביום: 19.09.10), שם תבעו משפחות עובדי הכור האטומי שחלו ונפטרו עקב השפעת הקרינה עליהם, כי לא נדרשת ידיעה שלמה אלא די ב"קצה חוט". על רקע זה נקבע גם בתא (חי') 14305-04-09 אלי כהן נ' מדינת ישראל משרד הבריאות (ניתן ביום: 3.4.11) כי ברגע שנודע לתובע שלקה בגידול בראשו עקב מחדלי המדינה בטיפול במחלת הגזזת שלו בשנות החמישים, אין צורך בידיעה שלמה אלא די ב"קצה חוט".
בעוד המדינה שואפת לצמצם את תקופת ההתיישנות, שכן פעמים רבות היא זו שנתבעת, האינטרס של חולים ועורכי דינם הינו להאריך את תקופת ההתיישנות וזאת מתוך הבנת מציאות האדם החולה אשר שקוע במאבק הישרדותי, ולא תמיד מודע למכלול הנסיבות בזמן אמת, שלא לדבר על הקושי הכספי והנפשי להגיש תביעה.
דוד סער, עו"ד
