בפס"ד ת"א 2106/09 פגסוס טרייד סנטר בע"מ נ' עיריית ת"א אשר נדונה בבית המשפט המחוזי בת"א עלתה שאלת ההתיישנות בהקשר הבא: לביהמ"ש הוגשה תביעה בשנת 2009 בעניין תרמית במקרקעין.
התובעת, היתה בעלים של חלקות בתל אביב, התובעת רצתה לממש את זכויות הבנייה עליהן, אך נודע לה כי חלקן של החלקות הנ"ל מיועד להפקעה עבור סלילת דרך, הפקעה אשר אינה ברת פיצויי. התובעת פנתה לעיריית ת"א ואף ניסתה לשנות את "רוע הגזירה" אך ללא הועיל, משראתה כי יש חלקים בחלקתה אשר אינה יכולה לממשם, החליטה למכור את החלקות. חברת הפניקס אשר רכשה את החלקות, שילמה עבורם סכום, אשר מגלם בתוכו את השטחים אשר מיועדים להפקעה ללא פיצוי. לאחר זמן קצר, נודע לתובעת כי השתנתה התב"ע וכי השטחים אשר היו מיועדים לסלילת דרך, הופקעו לצורך חניונים, דבר אשר מזכה בפיצוי. התובעת לאחר זמן קצר ניסתה בדרכים שונות ובניהם אף פניות לביהמ"ש לביטול העסקה. תביעתה הנוכחית של האישה נסמכת בעיקרה על עילת התרמית, בטענה לפיה הסתירו ממנה הנתבעות ערב המכר את הכוונה לבטל את תוכנית ההפקעה לצורכי דרך וביודעין גרמו לה למכור את הקרקע תמורת נזיד עדשים. התובעת טענה כי אילו היתה יודעת על השינוי המתגבש, לא היתה מוכרת כלל את הקרקע ובוודאי שלא היתה מוכרת אותה בתמורה למחיר המופחת, כפי הסכם המכר, אלא כפי שווי הקרקע האמיתי.
התובעת הוסיפה וטענה כי הנתבעות ידעו על השינוי המתגבש והחשו את צעדיהן, כמו כן, התובעת הולעטה ע"י נציגיהן כי מדובר בקרקע "חסרת ערך".
טענות הנתבעות: הנתבעות טוענות כי דין התביעה להידחות מפני עילת ההתיישנות. התובעת ידעה כבר בשנת 1994 ואף כתבה מכתבים בעניין אשר נדחו, היו על כך תביעות בביהמ"ש אשר נדחו ואף פסק בורר אשר דחה את התביעה. ובכל מקרה, התביעה התיישנה.
קביעת ביהמ"ש:
"דיני ההתיישנות עורכים איזון עדין בין זכויות הניזוק לבין זכויות המזיק, הם מאפשרים לתובע שהות סבירה על מנת להגיש את תביעתו… אך באותה המידה הם מגוננים גם על המזיק בהיותם תוחמים את התקופה, בה לא יהא עוד חשוף לסכנת תביעה… דיני ההתיישנות מגנים אף על האינטרס הציבורי, המחייב כי זמנו של ביהמ"ש יוקדש לטיפול בבעיות אקטואליות ולא בעניינים שהם נחלת העבר. מטבע הדברים, מגיע מועד בו ינעל השער בפני תובע שהחמיץ אץ המועד, גם אם בפניו טרוניה צודקת".
אין חולק כי תביעה זו היא תביעה נזיקית שאינה במקרקעין אשר מתיישנת כעבור 7 שנים מהיום שבו נולדה עילת התובענה.
התביעה מבוססת בעיקרה על עילת התרמית עליה חל החריג שבסעיף 7 לחוק ההתיישנות הקובע כי: "היתה עילת התובענה תרמית או הונאה מצד הנתבע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום בו נודעה לתובע התרמית או ההונאה".
הגורם הקובע איפוא, את תחילת המרוץ הינו גורם הידיעה, ומשכך יש לברר, על סמך העובדות שאינן שנויות במחלוקת מתי נודעה לתובעת, לכל המוקדם התרמית הנטענת. התובעת טוענת כי התרמית הנטענת התגלתה לה רק בשנת 2008. אולם מעיון במכתב אשר נשלח מאת הנתבעות משנת 1994 עולה כי התובעת כבר ידעה על התרמית וכתבה על כך לנתבעות ע"י ב"כ דאז. משהמכתב לא הוכחש, קשה שלא לקבל את הטענה כי המכתב משקף את ידיעת התובעת באשר לתרמית הנטענת כבר במועד שליחתו.
אשר על כן, התביעה נדחתה מחמת התיישנות.
דוד סער, עו"ד
