בפסק הדין בעניין סלמאן עבדאללה נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' נדונה השאלה, אימתי בית משפט העליון בשבתו כבית דין גבוה לצדק, יתערב בפסיקותיו של בית הדין הארצי לעבודה.
במקרה דנן, דובר בעתירה למתן צו על תנאי שיורה לבית הדין הארצי לעבודה, לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה ולקרן הפנסיה "נתיב", לבוא וליתן טעם מדוע לא יקבע כי תקנונה של קרן הפנסיה "נתיב" מתיר לעובד שפוטר מעבודתו להגיש תביעה לקבלת פנסיית נכות, גם לאחר חלוף הזמן הקבוע בתקנון להגשת תביעה לפנסיה, וזאת נוכח קיומה של הוראה בתקנון "נתיב" הקובעת כי בקשה לפנסיה כלשהי לא תישלל מחמת אי הגשתה במועד. טענתו זו של העותר נדחתה על ידי בתי הדין האזורי והארצי לעבודה, ועל כן הגיש עתירה לבג"צ בנימוק כי בית הדין הארצי לעבודה טעה טעות משפטית מהותית בפרשנות תקנה 118(ד) לתקנון "נתיב", וכן לטענתו הסוגיה המשפטית השנויה במחלוקת הינה עקרונית ובעלת השלכות רחבות על ציבור הגמלאים והמבוטחים בישראל בכלל, ובפרט על המבוטחים ב"נתיב".
בית המשפט קבע כי כבר נפסק לא פעם, שבג"צ ימעט להתערב בהחלטותיו של בית הדין הארצי לעבודה בעניין הנופל לתחום מומחיותו וסמכותו הייחודית מכח החוק. בג"צ יתערב בהחלטותיו של בית הדין הארצי לעבודה, בהתקיימם של שני תנאים מצטברים: האחד, כאשר שוכנע שנפלה טעות משפטית מהותית בפסק הדין והשני, כאשר הצדק מחייב התערבות בנסיבות העניין. בג"צ לא יתערב בהחלטות בית הדין הארצי לעבודה, כאשר לשאלה המשפטית יש פנים לכאן או לכאן ולא מדובר בטעות משפטית מובהקת. משכך, במקרה דנן דחה בג"צ את העתירה משלא שוכנע כי ההכרעה במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים לעתירה הינה שאלה עקרונית בעלת חשיבות ציבורית המשליכה על ציבור העובדים בכללותו, אלא רק על ציבור החברים המבוטחים ב"נתיב" בלבד. כמו כן, העתירה נדחתה גם לגופן של טענות העותר.
דוד סער, עו"ד
