חוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958 קובע כי תקופת ההתיישנות בכל תובענה "שאינה במקרקעין" הינה 7 שנים, אולם ממתי מתחילה להימנות תקופת ההתיישנות?
סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע כי תקופת ההתיישנות של תביעה מתחילה ביום בו נולדה העילה. ככלל, מירוץ ההתיישנות מתחיל כאשר התגבש בידי התובע "כוח תביעה", שפירושו כי לתובע עומדת אפשרות של ממש להגיש תביעה ולזכות בסעד המבוקש, אם יעמוד בנטל ההוכחה העובדתי ובנטל המשפטי לביסוס תביעתו (ראו: ע"א 3319/94 פפר נ' הוועדה המקומית, פ"ד נא(2) 581, 595-594 (1997); ע"א 9413/03 אלנקווה נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה, ירושלים (לא פורסם, 22.6.2008); רע"א 901/07 מדינת ישראל – הוועדה לאנרגיה אטומית נ' גיא-לופל (לא פורסם, 19.9.2010)).
באנגליה נפסק, שהחבות החוזית של עורך הדין לרישום עסקה שטיפל בה היא חבות נמשכת, וזו נפסקת רק ברגע שאין עוד אפשרות כלשהי לבצע את הרישום, שזהו המועד שממנו מתחילה תקופת ההתיישנות "לרוץ", או במילים אחרות, מרוץ ההתיישנות חל במועד שבו מתגבש לתובע כוח התביעה (ע"א 2008/07 נ.ל. נ' ד.י. ז"ל עזבונו (ניתן ביום: 14.02.11)).
לכלל זה ישנם חריגים, ובהם כלל הגילוי המאוחר (סעיף 8 לחוק ההתיישנות), כלל ה'עוולה המתמשכת' (סעיף 89(1) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]) וכלל מועד התגבשות הנזק (סעיף 89(2) לפקודה). פרשנות חריגים אלו נדונה רבות בפסיקה, ובעניין ל' נפסק כי חל החריג שבסעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958).
באותה פרשה, מחדל של עו"ד לדרוש ממוכרי הדירה הסרת המשכנתא שלהם, אשר רבצה עליה, הובילה את הבנק לממש את הדירה כלפי הרוכשים, לקוחותיו, תוך שנגרמה להם מסכת ייסורים נוראית ובמשך שנים היו חשופים לנושים, מעקלים והליכי גביית חוב. נפסק באותה פרשה עוד כי לא זו בלבד שההתיישנות לא חלפה, שכן התובעים לא היו מודעים לעובדה שעומדת להם עילת תביעה, אלא כי בכל השנים שחלפו הם לא 'ישנו' על זכויותיהם, וחרף אי ידיעתם את מקור צרותיהם האמיתי (התרשלות עו"ד ל') הם פנו לכל גורם אפשרי, לרבות חברי כנסת ואישי ציבור, בכדי שייסעו להם במצוקתם:
פניות אלה מלמדות כי י' לא "ישנו" על זכויותיהם (גורם המצדיק לעתים התיישנות, בהתקיים הוראות הדין), אלא עשו ככל שיכלו והבינו בשעתו כדי לנסות ולסיים את הפרשה העגומה מבחינתם, ואולם בשים לב להתנהלות ל' – איש לא נתן בידיהם אפילו קצה רמז לגבי העובדות המקימות עילות תביעה כנגד ל'.
המסקנה היא כי כאשר כללי ההתיישנות (לרבות החריגים לה) אינם ברורים, מידת החריצות של התובע בעמידה על זכויותיו (אף אם לא פנה לכיוונים הנכונים) אשר מלמדת כי לא "ישן" על זכויותיו, יש בה כדי להכריע לטובתו.
דוד סער, עו"ד
