מסגרת החוק קובעת כי, התובע לא יצליח בתביעתו, אלא אם יצליח להפריך את כל אחת מטענות ההגנה החלופיות המועלות ע"י הנתבע, זאת בעוד שעל הנתבע די בטענה מוצלחת אחת בלבד, כדי שהתביעה שהוגשה כנגדו תדחה.
ביהמ"ש קובע, כי לאור ההבדלים בין הצדדים, ראוי שהחלטות בתי המשפט בעניינים שבסדרי הדין, יתנו את הדעת לחוסר השוויון הנ"ל ולתקנו כל אימת שהדבר מצוי במסגרת שיקול דעתם.
במקרה דנן, קבע ביהמ"ש כי היתרונות שבאיחוד הדיונים אינם שקולים נגד האינטרס הלגיטימי של התובע שלא להגדיל את עלויות ההתדיינות שלו ולא להעצים את עינוי הדין, שעה שהתיק שבעניינו הגיע לשלב מתקדם של הגשת תצהירי עדות ראשית.
איחוד הדיון בסוגיות השונות העומדות על הפרק, לא תביא לדידו של ביהמ"ש העליון, תועלת ממשית לצדדים, ולמעט הוצאות נוספות, לא תפיק תועלת כלשהי.
דוד סער, עו"ד
