האם רשאי בית המשפט לאפשר לבעל דין אשר לא ציין מסמכים מסויימים בתצהיר גילוי המסמכים שלו להגיש מסמכים אלו? שאלה זו נדונה ב רעא (ת"א) 26917-09-10 אב-גד מערכות בע"מ נ' ELECTRONIC RCO (ניתן: 6.3.11). בחלק א' של המאמר ציינו כי בית המשפט יאפשר זאת במקרים שבהם אי ציון קיומם של המסמכים בתצהיר הגילוי לא נעשה בכוונת זדון. אולם לא די בכך, כפי שבית המשפט מציין:
"בשלב השני, וככל שיתברר שבעל הדין לא פעל מתוך מניע פסול, יהיה על בית המשפט לבחון את המחדל של המבקש באי גילוי המסמך בתצהיר גילוי המסמכים. הדבר יעשה תוך בחינת תום ליבו של המבקש, באשר לנסיבות אי הגילוי בשלב המוקדם. ככל שהמחדל אינו בדרגה גבוהה, הנטייה תהיה לאפשר לבעל הדין להגיש את המסמכים. מחדל כאמור יכול להיות, כאשר בית המשפט השתכנע שבעל הדין עשה מאמצים סבירים, מבחינה אובייקטיבית למצוא את כל המסמכים הרלוונטים להליך, אך חרף זאת, אלה לא אותרו. כך למשל, כאשר פנה לגורמים מטעמו שברשותם אמורים להימצא המסמכים, ובירר עמם אם ברשותם המסמכים, או בחן את הימצאותם של אלה במקום בו הם אמורים להימצא; או בדיעבד נמצאו המסמכים באקראי, ולא במקום בו היו אמורים להמצא. אלה הן נסיבות שבהן יש להניח שבית המשפט יאפשר להגיש את המסמכים חרף האחור לאור תום הלב של בעל הדין, חרף המחדל האמור.
בהמשך, יש לטעמי לבחון האם הגשת המסמכים באיחור ומבלי שגולו קודם לצד שכנגד, עלולה לגרום לאחרון נזק כבד שאינו ניתן לפיצוי. כך, אם הצד השני, התנהל באופן בו לא קיימים המסמכים האמורים, והגשתם של אלה, עלולה לפגוע בזכויותיו, עד כי אין לאפשר את הגשתם. לעניין זה רלוונטיות לשלב בו הוגשו המסמכים, שכן ככל שאלה יוגשו לאחר שכבר הוגשו ראיות, נשמעו עדים, הכף תטה שלא לאפשר את הגשת המסמכים".
בית המשפט ציין בנוסף, כי ישקול את חשיבות המסמכים לערך חשיפת האמת, ומקום בו יסייעו המסמכים לחשיפת האמת – יתיר הצגתם חרף היעדר אזכורם מתצהיר גילוי המסמכים (רע"א 1935/03 הדסה קסטן נ' יעקב חיננזון, [פורסם בנבו] (2003), רע"א 1297/01 גיל מיכאלוביץ' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] [2001]).
דוד סער, עו"ד
