המשמעות הראייתית של אי חקירה בשאלות שבמחלוקת

מאת: עו"ד דוד סער

1. בדיון משפטי יש מספר סוגי חקירות: חקירה ראשית, חקירה נגדית וחקירה חוזרת. לגבי חקירה ראשית, על פי רוב תצהיר המוגש על ידי מי מהצדדים מחליף חקירה זו.
2. ההלכה המשפטית הנה כי יש לחקור בכל שאלה של אי הסכמה על מנת לבחון את העובדות ולאפשר לבית המשפט להתרשם מן הצורה בה העד מגן על גרסתו, ויש בכך ליתן משקל לטובת גרסת העד אשר בנקודות המרכזיות בתביעה לא ניתנה לו הזדמנות להגן על גרסתו.
3. עורך הדין צריך לשים לב ולזכור מהן השאלות השנויות במחלוקת בתיק, שאחרת ייתכן ובית המשפט יזקוף זאת לרעתו.
4. ראה בעניין זה את דבריו של המלומד י. קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1699, תשס"ד – 2003:

"החובה לחקור בכל "נקודה – של – אי – הסכמה". היריב חייב במסגרת החקירה שכנגד לחקור את העד במישרין ובמפורש בקשר לכל נושא שיש לגביו מחלוקת: ראשית על מנת לחדד את השנוי במחלוקת ולהעמיד את העד על כך שאין נותנים אמון בדבריו באותה נקודה: שנית – על מנת לאפשר לעד לבחון עמדתו מחד, לחזקה או לסטות ממנה: ושלישית- והוא העיקר – על מנת לאפשר לבית הדין להתרשם מן הצורה שבה העד "מגן" על גרסתו. אשר על כן, כאשר לא מציגים לעד שאלות בחקירה שכנגד בקשר לנושא מסוים, ההנחה היא – בהיעדר הסבר סביר אחר – כי אין חולקים על דברי העד באותו נושא: ואפילו מוסברת אי ההתייחסות – יש לה משקל לטובת גרסת העד, באשר באותה נקודה לא הייתה לעד הזדמנות ל"הגן" על עמדתו."(ההדגשות שלי ד.ס).

דוד סער, עו"ד