22.5.2011
מטופלת במרפאת שיניים הגישה לבית המשפט המרצת פתיחה בבקשה לקבלת מידע רפואי, וזאת בלא שהגישה תביעה נזיקית בגין רשלנות רפואית. הגם שתקנה 363(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 קובעת כי ניתן להגיש בקשה, בנפרד מתביעה, ובתנאי שתוגש תביעה עיקרית בתוך שבוע, המטופלת ביקשה ארכת זמן ארוכה יותר מכך, ולא התחייבה להגיש תביעה, בטענה כי ביקשה לבדוק את עילות התביעה כנגד רופא השיניים. האם יעתר בית המשפט לבקשתה? שאלה זו נדונה בהפ (ת"א) 39958-01-10 גאולה קסנטיני נ' נאאל ותד (ניתן ביום: 23.03.10).
העותרת ביססה בקשתה על הוראות סעיף 18(א) לחוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996, וכן על סעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, ולפיו, "כל בית משפט הדן בענין אזרחי מוסמך לתת פסק דין הצהרתי, צו עשה, צו לא תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו".
בית המשפט קבע כי הסעד הזמני הוא כלי עזר לקיום ההליך העיקרי ולהצלחת מימושו של הסעד העיקרי, ו"כאשר מוגשת הבקשה במסגרת התביעה העיקרית, ניתן לבחון עד כמה עשוי הצו הזמני המבוקש בבקשה לצו זמני לשרת את מטרתו של הסעד העיקרי המבוקש בתביעה העיקרית, אם בכלל".
כן נפסק כי:
"במקרים דחופים, ייתן בית המשפט צו זמני גם בטרם הגשת התביעה העיקרית, ובלבד שיוקצב מועד קצר להגשת התביעה העיקרית, וכשזו תוגש יוכל בית המשפט לבחון שנית את נחיצותו של הצו הזמני שניתן להגשמת הסעד העיקרי המבוקש בתביעה. כך או כך, ודאי שאין מקום לתת צו זמני בלא לקצוב מועד להגשת תביעה עיקרית, ולמעשה, בלא לחייב את מבקש הצו להגיש תביעה עיקרית, כמבוקש בבקשה זו.
נוסף לכך, הטעם שנתנה המבקשת בבקשתה שלא לקצוב מועד להגשת התביעה העיקרית, כדי שתשקול ותגבש תביעה נזיקית שהיא מבקשת להגיש, רק מחזקת את המסקנה, כי הבקשה שהונחה בפני היא הסעד העיקרי המבוקש, ואין בלתו".
בית המשפט קבע עוד, כי מכוח סעיף 51 לחוק בתי המשפט הסמכות ליתן צו שכזה נתונה לבית המשפט המחוזי, והוראת סעיף 75 לחוק זה אינה רלוונטית, שכן היא קובעת את הסעדים שבית המשפט רשאי ליתן במסגרת עניינים המצויים בסמכותו. עם זאת, בנסיבות העניין נפסק כי לא ניתן להעביר את הבקשה במתכונתה אל בית המשפט המחוזי, וזאת מכוח סעיף 79(א) לחוק, עד שמהותה של הבקשה לא תובהר.
בסופו של יום, הבקשה נמחקה תוך המלצה למבקשת להגיש מחדש בקשה בהירה יותר.
דוד סער, עו"ד
