טקטיקה מקובלת במשפט היא להקליט אנשים שונים, במטרה שהדבר יהווה כראיה וסיוע לצד במשפט לצורך הוכחת טענותיו.
בעניין זה נקבעה הלכה בפרשות שניר ומנבר (ע"פ 869/81 מוחמד שניר נ' מדינת ישראל וע"פ 6411/98 נחום מנבר נ' מדינת ישראל, בהם נקבעו מספר כללים בנוגע לקבילות קלטת. וכך נקבע: 1. הנטל להוכיח כי הראיה קבילה חל על מגיש הראיה. 2. על מנת שבית המשפט יוכל ליתן החלטה על קבלת סרט ההקלטה או התקליט, יש להוכיח תחילה קיומם של מספר תנאים מקדמיים:
א. המכשיר או האמצעי האחר ששימש להקלטה, פועל כהלכה ועשוי לקלוט או להקליט דברים שנאמרו. ב. האדם אשר טיפל בהקלטה ידע את מלאכתו. ג. ההסרטה או ההקלטה מהימנות ונכונות. ד. לא נעשו בסרט שינויים בצורת הוספות או השמטות. ה. זיהויים של המדברים בסרט או בהקלטה ו. הדברים בהקלטה נאמרו מרצונו הטוב של המדבר ללא כפייה או פיתוי.
3. בנוסף לאלו, בית המשפט בוחן האם האזנת סתר (עם הקלטה בסתר) לשיחת הזולת באמצעות מכשיר היא קבילה כראיה אם לאו, וזאת בכפוף לקבוע בחוק האזנת סתר, תשל"ט-1979.
4. כמו כן, על מגיש הראיה להוכיח את אמינות המקליטים, דהיינו שלא נעשתה חרושת ראיות וכי לא טופל בהקלטה במטרה להשמיט מתוכה דברים או כדי להוסיף עליה דברים שלא היו בה. הדגש הוא על הנאמנות של מה שהוקלט באופן שהפלט זהה לקלט המקורי. בהקשר זה יצוין, כי אין בעובדה שקטעים מההקלטה לא ניתנים לפיענוח או להבנה או שקטעים ממנה לא הוקלטו או נמחקו בטעות, כדי לפסול כראיה את שניתן לשמיעה ולהבנה.
5. כלל נוסף שנקבע, דן בשאלת דיוק האבחנה של אלה הנדרשים להאזין למה שהוקלט. ישנה חשיבות רבה לכך, אם דברים המושמעים בהקלטה מיוחסים לפלוני או לאלמוני.
6. במסגרת קבילות הקלטת כראיה, בית המשפט יבחן עוד, האם לא טופל בדובר או בדוברים באופן שיש בו כדי להביאם לאמירת דברים, שהשמעתם נכפתה עליהם, או, לחלופין, שמא נעדרת תגובה של אחד הנוכחים, מאחר שמנעו ממנו בכוח להשמיע דבריו.
בפרשת שניר קבע בית המשפט, כי ההקלטה היא ראיה בפני עצמה ואין צורך בעד שיעיד כי שמע את הדברים, אולם על מגיש הראיה להוכיח את תנאי קבילותה שפורטו לעיל.
בפרשת מנבר חזר בית המשפט על ההלכה שנקבעה בפרשת שניר, אך הוסיף כי לעיתים ניתן יהיה להוכיח את תוכנה של שיחה ולקבל כראיה תמליל שלה אף שתנאי הקבילות לא הוכחו. במידה והעד מודה שהוא נטל חלק בשיחה המוצאת את ביטוייה בתמליל וכי התמליל מהווה שיקוף מהימן של אותה שיחה, הרי שניתן יהיה לקבל את התמליל כראיה.
יצוין, כי הודאת העד בקיום השיחה ובתוכנה אינה חייבת להיות מפורשת אלא יכולה להיות במשתמע ולבוא לידי ביטוח בהתנהגותו.
לסיכום: בטרם הגשת הראיה, מומלץ לשאול את העד מטעם הצד שכנגד שאלות שיכשירו את הראיה במשתמע, ואף לשאול אותו במהלך עדותו האם הוא מזהה את עצמו את קולו והאם הדברים אירעו כפי שנאמרו בהקלטה. יצוין, כי גם על סוגיה זו של קבילות הקלטה כראיה חל כלל הראיה הטובה ביותר, לפיו כדי להוכיח עובדה משפטית, יש להביא ולהשתמש בראייה הטובה ביותר. יחד עם זאת, בתי המשפט מקבלים גם ראיות משניות אם הוכח כי הינן מהימנות.
דוד סער, עו"ד
