חוות דעת משפטית בנושא חופש העיסוק

מאת:

חוות דעת משפטית שנכתבה במשרדנו בנושא חופש העיסוק והוגשה בבית המשפט…

21.1.2016

    1. מהמידע המצוי ברשותי עולה כי במהלך השנים 2010-2015 הועסקת בחברה X (להלן: "החברה הראשונה"), בתפקיד של בקרת איכות ובתמורה לשכר בסיס בשיעור של 5,000 ₪ ברוטו. כיום, לאחר סיום עבודתך בחברה הראשונה, ברצונך לעבור ולעבוד בחברה אחרת בתחום (להלן: "החברה המתחרה").
    2. לאור האמור לעיל ובטרם תקשרי בקשר של עובד-מעביד אל מול החברה המתחרה, נתבקשתי על ידך לבחון מספר עניינים הנוגעים לתחום עיסוקך, ואלו הם:
      1. משמעות חוזה העבודה בחברה הראשונה, השלכותיו והגבלותיו, ככל שיש.
      2. האם רשימת לקוחות החברה הראשונה, הינה בגדר סוד מסחרי?
      3. מסירת מידע אודות לקוחות החברה הראשונה לבעלי החברה המתחרה.
      4. האם תמחור מוצרי החברה הראשונה, נכנסים בגדר סוד מסחרי?
      5. יכולתך לעסוק בחברה המתחרה בתפקיד זהה לזה שביצעת בחברה הראשונה
    3. יצויין כי תשובתי וחוות דעתי, הינה בהסתמך על העובדות והמסמכים, כפי שנמסרו לי על ידך, ועל פי הבנתי את הדין הקיים בנושא זה. ויובהר כי בהיעדר מכלול המידע והראיות, הנסמכות על נסיבות המקרה הקונקרטי שלפניי, לא ניתן לחזות באופן ודאי, כיצד יפסקו הערכאות המשפטיות, אם וכאשר העניין יובא בפניהם.

המסגרת הנורמטיבית – החוק הפסיקה ודרישותיהם:

    1. חוק יסוד: חופש העיסוק, הקובע בסעיף 3 שבו, כי כל אזרח או תושב של המדינה, זכאי לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד – יוצא איפוא, כי מפשט הדברים, עולה כביכול, כי אין הגבלה על שום אזרח לעסוק בכל עיסוק שליבו חפץ בו. יחד עם זאת, ובהתאם לפסיקה הרלבנטית העוסקת בנושא זה, יתברר כי חופש זה, אינו חופש מוחלט, והינו מצוי באיזון מתמיד אל מול תקנת הציבור ועקרונות תום הלב. ועל כך בהמשך.
    2. חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999, הקובע בסעיף 6 שבו, כי לא יגזול אדם סוד מסחרי של אחר. כשלעניין זה, קובע החוק כי בגדר המונח "סוד", נכלל מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו – יוצא איפוא, כי בטרם נגיע להכרעה בעניין הסודות המסחריים, הן באשר לרשימת הלקוחות והן באשר לתמחור המוצרים, הרי שיהיה עלינו לבחון את התנאים הנ"ל הקבועים בחוק.
    3. פסק הדין המוביל בנושא "תניית אי תחרות" או "הגבלת חופש העיסוק של העובד", הינו פסק הדין בעניין "צ'ק פוינט" בע"א 164/99 פרומר וצ'ק פוינט טכנולוגיות תכנה בע"מ נ' רדגארד בע"מ, שם מנה ביה"ד הארצי לעבודה, מספר נסיבות שיש לבחון טרם ההכרעה, באם הגבלת אי התחרות, יכולה לעמוד, וכדלקמן:
      1. הגבלת עיסוקו של העובד, תהא קיימת רק כדי למנוע מהעובד להשתמש, שלא כדין, ב"סוד מסחרי", השייך למעסיקו הקודם. (השאלה אם עסקינן במקרה דנן בסוד מסחרי אם לאו, תתבאר בהמשך חוות דעת זו). יחד עם זאת, מכיוון שנושא הסוד המסחרי מעוגן בחקיקה (חוק עוולות מסחריות), הרי שאין כל נפקא מינה לתניית הגבלת העיסוק בחוזה ההעסקה. במילים אחרות, ניתן לומר שכאשר מטרתו האחת והיחידה של המעסיק למנוע מעובדו לשעבר לקום ולהתחרות בו, אינה סיבה מוצדקת שבגינה נכופף את האינטרס הציבורי לשוק חופשי, וממילא נגביל את העובד מלעסוק במה שליבו חפץ, כלומר בהיעדר 'סודות מסחריים', גובר עקרון חופש העיסוק על חופש התחרות וההתקשרות.
      2. הכשרה מיוחדת – במקרה בו המעסיק השקיע משאבים מיוחדים ויקרים בהכשרת העובד ובעקבות זאת התחייב העובד לעבוד אצלו למשך תקופה מסוימת, ניתן להצדיק את הגבלת העיסוק של העובד למשך תקופה מסוימת; זאת, כתמורה עבור ההשקעה של המעסיק בהכשרתו. יחד עם זאת, ברי כי, אם העובד רכש את ההכשרה במהלך עבודתו הרגילה ('לימוד תוך כדי עבודה'), אין המעסיק הקודם רשאי להגבילו בשימוש שיעשה בה.
      3. תמורה מיוחדת עבור הגבלת העיסוק – יש לבחון האם העובד קיבל תמורה מיוחדת עבור התחייבות מצדו שלא להתחרות בעתיד במעסיק הנוכחי, עם תום יחסי עובד-מעביד. התמורה צריכה שתהיה משמעותית והולמת ומשקפת את ההגבלה הקשה שמבקש המעסיק להטיל על עובדו.
    4. כאמור לעיל, עניין נוסף אותו עלינו לבחון, טרם הכרעה בעניינו, הינו סוגית 'הסוד המסחרי'. דיו רב נשפך בבתי המשפט בסוגיה זו ואף קולמוסים רבים נשברו בדרך ל'פיענוח הסוד'. סעיף 5 לחוק העוולות המסחריות, מגדיר מהו "סוד מסחרי", ולפיו קיימים שלושה תנאים מקדמיים ומצטברים לקיומו של סוד מסחרי:
      1. "שאינו נחלת הרבים"
      2. "ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים"
      3. "אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו"
    5. בפסיקה הקיימת בנושא 'הסוד המסחרי', נקבע כי הזכות לסודיות מסחרית נוצרת על יסוד התקיימותם של תנאים עובדתיים אובייקטיבים מסויימים, וכלשון נשיא בית הדין הארצי לעבודה, השופט אדלר בעניין צ'ק פוינט הנ"ל: " 'סוד מסחרי' אינו מילת קסם. על מעסיק הטוען לקיומו של 'סוד מסחרי' להוכיח את קיומו. היינו, עליו לתאר ולפרט מהו הסוד. אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של 'סוד', כפי שאירע במקרה דנן, אלא יש להצביע לדוגמה על תוכנה, פורמולה, נוסחה מסוימת, רשימת לקוחות מסוימת, תהליך מסוים וכו'. במסגרת הוכחת ה'סוד המסחרי' על המעסיק הקודם להוכיח גם את היקפו ואת הזמן שעליו להיוותר בגדר 'סוד'.
      1. האם עסקינן ברשימת לקוחות ייחודית, ספציפית ומסוימת?
      2. האם נדרש מאמץ מיוחד לשם בניית רשימת הלקוחות? (בש"א 3725/09)
      3. האם המעסיק הראשון עשה מאמצים עילאיים כדי להגן על שיטת התמחור, אותה הינו מציע לקהל לקוחותיו?
      4. האם שמות הלקוחות ושיטת התמחור והמחירון עצמו, הינם מידע שהיה ידוע רק לאנשים בודדים בחברה הראשונה?
      5. האם רשימת הלקוחות ושיטת התמחור נשמרו בקפידה במשרדי החברה הראשונה?

יוצא מהאמור לעיל, כי בבואנו להשיב על השאלה, האם רשימת לקוחות ושיטת התמחור של המעסיק הראשון, עונות על הגדרת 'סוד מסחרי', יש לבחון מספר היבטים:

מן הכלל אל הפרט

    1. מסקירת החקיקה והפסיקה דלעיל, יש לבדוק את הנושאים השונים הקשורים בעצם בקשתך לחבור לחברה המתחרה ולעסוק בתחום הזהה לתחום שבו עסקת בחברה הראשונה, בכלל זה ההשלכות, ככל שקיימות בעצם מעבר שכזה, האם הינה חוקית או שמא יש מקום להגבילה?
    2. עיון בחוזה העסקתך בחברה הראשונה, מגלה כי למעשה ישנם שני סעיפים רלבנטיים למקרה דנן: הראשון, הוא סעיף 3.6.5 ולפיו:

"העובד מתחייב לשמור בסודיות מוחלטת כל פרט הנוגע לחברה ו/או לעסקיה ו/או לפעילותיה ו/או ללקוחותיה וכל גורם אחר עימו יש לחברה קשרי מסחר מכל סוג שהוא וזאת בין במשך תקופת העסקתו אצל החברה ובין לאחר סיום העסקתו מכל סיבה שהיא. בכלל זה מתחייב העובד שלא לנצל את הסודות ו/או הידע ו/או המידע הנוגע לחברה ו/או קשרים מסחריים עם ספקים ו/או לקוחות בארץ..למטרותיו המסחריות ו/או האישיות." (ההדגשות אינן במקור – ד.ס.)

    1. השני הוא סעיף 3.6.7 ולפיו:

"העובד מתחייב שלא להתקשר..בין בעצמו ובין כסוכן או כעובד, עבור או בקשר עם כל אדם, חברה..או גוף אחר..בין אם במישרין ובין בעקיפין, בפיתוח, ייצור, הפצה או מכירה של כל מוצר דומה או מתחרה עם כל מוצר, אשר פותח או יפותח, יוצר או ייוצר, נמכר או יימכר על ידי החברה, מיום תחילת עבודתו בחברה ועד תום שנתיים מיום סיום עבודתו בחברה."

    1. כאמור לעיל, במסגרת האיזון השיפוטי, יש ליישם על מקרים כדוגמת מקרה דנן, את מבחן הסבירות והמידתיות, כלומר יש לבחון האם ההגבלה הקיימת בסעיף 3.6.7 הנ"ל, הגבלה בת שנתיים ימים, הינה הגבלה סבירה, כאשר בל נשכח שהאינטרס המוגן בד"כ, הוא הסודות המסחריים השייכים למעסיק.
    2. במקרה דנן, וטרם נפנה לשאלה האם בכלל רשימת הלקוחות והמחירונים, הינם בגדר "סוד מסחרי" בנסיבות דנן, לכולי עלמא, ובייחוד לאור הפסיקה הקיימת והמגמתיות הברורה העולה ממנה, לפיה דרוש מאמץ מיוחד כדי לפגוע בחופש העיסוק של אדם, הרי שהגבלה בת שנתיים ימים, הינה הגבלה חריגה, גדולה ומוגזמת, שלא תעמוד במבחן המשפט, כאשר שיעור ההגבלה הסביר (במקרים שיש הצדקה להגביל), מסתכם לכל היותר, ב-6 עד 12 חודשים, תקופה אשר אושרה ע"י בתי המשפט כתקופת הגבלה סבירה והוגנת (ראו דב"ע נז/9-285).
    3. כעת יש לבחון, מפני מה ביקש מעסיקך הראשון, להגביל את חופש העיסוק שלך למשך שנתיים ימים. אם נחליט כי המניע לתנייה זו, הינו רצונו למנוע תחרות בעסקו, אזי כפי שכתבתנו לעיל ובהתאם להלכת צ'ק פוינט הנ"ל, תנייה זו תבוטל כליל, שהרי כפי שציינו, הגבלת התחרות 'כשלעצמה', הגבלה 'עירומה', שאינה מגינה על אינטרס המעביד מעבר לאינטרס אי התחרות, אינה מגינה ככלל על "אינטרס לגיטימי" של המעביד, היא נוגדת את טובת הציבור והיא תיפסל בגדריה של "תקנת הציבור". לעומת זאת, הגבלת תחרות הבאה להגן על אינטרסים של המעביד בסודות מסחריים, רשימת לקוחות, מוניטין וכיוצא בהם עונה על "אינטרסים לגיטימיים" של המעביד, וככלל היא אינה נוגדת את תקנת הציבור.
    4. מהאמור בסעיף 3.6.7 לחוזה העבודה, עולה בבירור כי החשש שעמד בראש מעייניו של מעסיקך הראשון, הוא החשש פן תתקשרי עם גורם אחר, ותפתחו, תייצרו, תפיצו או תמכרו מוצר כזה או אחר, הדומה או המתחרה עם מוצריו של המעסיק הראשון, ובמילים פשוטות, המעסיק הראשון היה מעוניין להבטיח עצמו מתחרות עתידית מול חברות העוסקות בתחום עיסוקו, ולצורך כך, הגביל אותך מפני שיתוף פעולה שכזה מצידך, ולאור כל האמור בפרק הראשון של חוות דעת זו, הרי שקרוב לוודאי שההגבלה הזו לא תעמוד במבחן משפטי, ותבוטל כליל.
    5. יוצא איפוא כמסקנת ביניים, ובהתאם לנתונים הקיימים בידי אותם 'השלכתי' על הפסיקה והחקיקה הקיימת, לפיהן לעיקרון חופש העיסוק וחופש התחרות יש משקל כבד בהכרעה שבדבר, הרי שלא צריכה להיות לך כל בעיה בעצם כניסתך לתפקיד החדש בחברה המתחרה.
    6. כעת משנכנסת לחברה המתחרה, נעבור לשלב השני של חוות הדעת, בו נותר לנו להכריע ולברר את השאלות הבאות: האם תוכלי להשתמש ברשימת הלקוחות של החברה הראשונה, האם תוכלי להשתמש בידע שלך אודות מחירון החברה הראשונה ואודות לקוחות החברה עצמם, זאת בעת תפקידך החדש.
    7. כאמור בפרק הראשון לחוות דעת זו, 'סוד מסחרי' יהא מידע כזה המצוי בידי המעסיק בלבד, מידע אשר אינו נחלת הכלל ואינו ניתן לגילוי בנקל. במקרה דנן, ומהמידע שנמסר לי ממך, עולה כי במסגרת תפקידך, איתור לקוחות פוטנציאליים של החברה, נעשה בדרך פשוטה ביותר, באמצעות פנייה אל חברות או גורמים הידועים בשוק ומפורסמים ומוכרים לכל, במילים אחרות, אין מדובר במאמץ ניכר שהיה נדרש מהמעסיק הראשון כדי לאתר לקוחות אלה וכדי לשמרם. כמו כן, היות ומדובר בלקוחות ידועים, הרי שאין כל טעם בעריכת רשימה אזוטרית הטמונה מעין כל.
    8. כפי שנאמר לעיל, מידע הנגיש לציבור והינו נחלת הכלל, אינו נכנס לגדר של 'סוד מסחרי'. עקרון זה, חזר ונשנה אף בפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה, (להלן: הלכת "צ'יק), אשר קבע כי 'סוד מסחרי' הינו בדרך כלל מידע המצוי בידי חלק קטן מעובדי המעסיק או בידי ההנהלה הבכירה, דבר שלמיטב הבנתי אינו מתקיים במקרה דנן.
    9. שאלת רשימת לקוחות כ'סוד מסחרי', הגיעה אף לפתחו של בית המשפט העליון ( ע"א 9046/96 בן ברוך ואח' – תנובה ), אשר קבע בפסיקתו כי על מנת שרשימת לקוחות תהיה בגדר סוד מסחרי כהגדרתו בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, עליה לעמוד בשני תנאים עיקריים:
      1. על המעסיק להוכיח כי דרוש מאמץ מיוחד להשיג את הרשימה – לא מתקיים במקרה דנן, שהרי הלקוחות הינם לקוחות ידועים בשוק.
      2. על המעסיק לשכנע את ביהמ"ש כי יש ערך מוסף כלשהו בקבלת הרשימה "מן המוכן" – במקרה דנן, נראה שהשתמשותך ברשימת הלקוחות הידועה לך, אינה מקנה לחברה החדשה יתרון כלשהו על פני חברתה, שעה שהלקוחות ידועים ומוכרים היטב בשוק.
    10. יחד עם זאת ועל אף האמור לעיל, במקרים רבים, חשיבותה של רשימת הלקוחות אינה נובעת מזהות הלקוח, אלא מתנאי העסקאות עימו, מהמוצרים שהוא רוכש ומהטיפול שלו הוא זוכה. במקרים כאלה יש להתחשב בהיקף הידע שיש לעובד על הלקוחות בתחום הזה.
    11. כן יש לקחת בחשבון את זהות ענף המשק שבו מתנהלים העסקים של המעסיק הקודם והחדש, שכן אינו דומה השתמשות ב'סוד מסחרי' בענף המחשוב, שבו 'חדשות לבקרים' נכנסים שינויים והמצאות חדשות, המבטלות כליל את קודמיהן, לעומת השתמשות ב'סוד מסחרי' בתחום גני הילדים.
    12. כן שונה המצב בענף שיש בו שני לקוחות הרוכשים את המוצר המיוצר או המופץ, מענף שיש בו מאות או אלפי לקוחות. כך, שונה המצב בענף שמורכב מלקוחות פוטנציאלים רבים הרוכשים מוצר סטנדרטי, מענף המורכב ממעט לקוחות הרוכשים מוצר ייחודי שאינו סטנדרטי. זאת ועוד, יש להביא בכלל בחשבון גם את ההשקעה של המעסיק הקודם במשיכת לקוחות, ואת החיסכון בהשקעה למי שנגלה לו הסוד המסחרי. כמו כן עלינו להתחשב גם בהיקף הידע שיש לעובד על הלקוחות, שכן שונה מצבו של מנהל בכיר ממצבו של עובד זוטר, שידיעותיו לגבי הלקוחות מוגבלת.
    13. משקלול הקריטריונים הפסיקתיים הנ"ל, ובהתאם למידע שמסרת לנו, נראית לי המסקנה כי יש מקום להתיר לך לפנות במסגרת תפקידך החדש ללקוחות החברה הראשונה ולהציע להם את 'מרכולתך', יחד עם זאת ומכיוון שאין בידי די נתונים באשר לזהות המידע הקיים אצלך אודות לקוחות אלה, הייתי, למען הזהירות בלבד, ממליץ לך לנקוט במשנת זהירות ולהימנע, ולפחות ב- 6 החודשים הראשונים מאז פרישתך מהמעסיק הקודם, להיות זהירה מלהעביר מידע אודות לקוחות החברה הראשונה לידי בעלי החברה החדשה, וזאת בעיקר משום חובת תום הלב, שעדיין מרחפת מעלייך, עת סיימת העסקתך בחברה הראשונה. המלצה זו היא בבחינת התנהגות כ"בית שמאי", אולם בחינת הדברים כ"בית הלל", יכולה בהחלט להתיר לך עבודה חופשית כאוות נפשך אצל המעסיק החדש.
    14. יוער בהערת אגב, כי ידיעות כלליות וניסיון מקצועי, ובכלל זה קשרים שעובד קושר עם גורמים שונים במסגרת העסקתו בחברה הראשונה, בהתאם לפסיקה, אינם בגדר סוד מסחרי. שכן כבר קבעה הפסיקה (ע"א 1371/90), כי בכל עבודה אצל מעסיק רוכש העובד מהמעסיק מידע כללי בתחום העיסוק וכל עוד אין זה מידע ייחודי המקנה לו יתרון והוא בבחינת נחלת כל מי שעוסק בעיסוק דומה, אין לומר כי מידע או ניסיון זה, ראוי להגנת ה'סוד המסחרי', שאלמלא כן, היו נדרשים עובדים העוזבים מקום עבודתם, לנטוש את מקצועם והכשרתם כליל, דבר שאינו מתקבל על הדעת.
    15. לפיכך, במקרה דנן, ולאור העובדה שאת המידע הכללי אודות תחום עיסוקך רכשת מעצם עיסוקך בתחום (ואין זה משנה באיזו חברה רכשת מידע זה), כמו כן, לאור העובדה שבמסגרת עיסוקך בתחום, קשרת קשרים עם אנשי קשר בארגונים השונים, הרי שאיני רואה שום בעיה בפנייתך לאנשי קשר אלה והמשך פיתוח הקשר עימם.
    16. באשר לנושא התמחור, ממידע שמסרת לנו, עולה כי לקוחות החברה בתחום עיסוקך משלמים בגין מוצר את מחיר השוק הקיים היום, וכן כי הינך מודעת למחירים אלה, שהינם נחלת הכלל ודברים הידועים לכל העוסקים בתחום.
    17. בעניין זה כבר קבעה הפסיקה (ע"ע 222/99 לוי נ' קפלאווי), כי במקרים רבים חשיבותה של רשימת לקוחות אינה נובעת מזהות הלקוח עצמו, אלא מתנאי העסקאות עימו, מהמוצרים שהוא רוכש ומהטיפול שלו הוא זוכה. כך, במקרים רבים, ההיבט החשוב לגבי רשימת לקוחות הוא המחירים המיוחדים ותנאי התשלום שניתנים ללקוחות (תשלומים, הנחות וכו'). נכון הדבר, שבענפים רבים קיים מחירון הכולל מחירים ברורים לפי כמויות הרכישה ותנאי התשלום, אלא שבמקרים אלה, חשיבותו של המידע על לקוחות המעסיק הקודם, נובע מהתנאים המיוחדים והייחודיים הניתנים ללקוח מחוץ ומעבר למחירון. במילים אחרות, ככל שיש לך מידע על הטבות ומבצעים והנחות שהעניק המעסיק הקודם לקהל לקוחותיו, שאינם ניתנים בשוק כדבר שבשגרה, וכיום עם כניסתך לתפקיד החדש, הינך משתמשת במידע זה, הרי שבכך רכשת יתרון מסוים וייתכן שיש בכך טעם לפגם.
    18. בנושא זה יש להביא בחשבון שינויים במחירון ובתנאים הייחודיים, כלומר ככל שלמשל, תנאים והטבות אלה משתנים מדי תקופה קצרה, הרי שאינם בגדר "סוד מסחרי". יוצא איפוא למסקנה, כי ככל שהמידע שיש לך אודות המחירים שמשלמים לקוחות החברה הראשונה, הוא מידע הנכנס בגדר "נחלת הכלל", כלומר מחירי שוק הידועים לכל, הרי שאין מדובר בסוד מסחרי, ואין כל חשש להשתמש במידע זה. אבל, ככל שהידע שלך אודות הלקוחות, מתבטא גם בהטבות, דרכי תשלום מיוחדים, מחירים מיוחדים וכיו"ב, הרי שיכול והמידע נכנס לקטגורית ה'סוד המסחרי', כאשר גם כאן הדברים ייבחנו לאורה של התנהגות השוק במקרים אלו והתנאים אשר ניתנו ללקוחות החברה הראשונה, בתנאי שאלה תנאים מיוחדים בקנה המידה השיווקי בשוק הזה.

סיכום

  1. פתחנו והראנו כי מקום שתניית ההגבלה המופיעה בחוזה העסקתך, באה לעולם כדי 'להציל' מעסיקך הראשון מפני תחרות אפשרית, אינה חוקית ובטלה כליל. כן הראנו, שככל שההתנייה נועדה למנוע שימוש 'בסוד מסחרי', הרי שתקופת הגבלה בת שנתיים ימים, אינה סבירה, והמסקנה המתבקשת היא שאין כל מניעה שתתחילי לעבוד במקום עבודתך החדש.
  2. הראנו כי 'סוד מסחרי' אינו מילת קסם. הוכחנו שרשימת הלקוחות במתכונתה הרלבנטית למקרה דנן, אינה עולה בגדר 'סוד מסחרי', שעה שלא הוכח מאמץ מיוחד בו נקט המעסיק הראשון כדי להשיג רשימה זו.
  3. הראנו שאף המידע שיש ברשותך אותו צברת במהלך העסקתך בחברה הראשונה, בכלל זה קשירת קשרים עם גורמים שונים בארגונים השונים, אינה עולה בכדי 'סוד מסחרי', והינה בגדר הידע והניסיון שרוכש עובד בעבודתו, איתם רשאי הוא לעשות בהם שימוש כרצונו.
  4. הראנו כי השימוש שעובד עושה בידע שלו על שיטת תמחור הידועה בשוק, אינו נופל בגדר סוד מסחרי, שכן שיטה זו היא מעין נחלת הכלל.
  5. סוף דבר, אינני רואה כל סיכון משפטי להעסקתך במקום עבודתך החדש בכל עיסוק ותפקיד שתיועדי לו, לרבות מכירות וכל תפקיד כיו"ב.

בכבוד רב,

דוד סער, עו"ד

התייעצו עוד היום עם עורך דין דיני עבודה מטעם משרדנו

מה הסיכוי של התביעה שלי?
השלימו את 3 השלבים בטופס ליחצו על הזמן שיחת הערכה ונחזור בהקדם!

    ממלאים את הפרטים ולוחצים על הכפתור

    דילוג לתוכן