חוות דעת יג' בעניין פסיקת ריבית מיוחדת על פי סעיף 28 א' לחוק חוזה הביטוח

מאת: עו"ד דוד סער

30.11.2014

הנדון: חוות דעת בעניין פסיקת ריבית מיוחדת על פי סעיף 28 א' לחוק חוזה הביטוח

נתבקשתי על ידך לחוות דעתי בעניין סיכויי ערעור על תביעת אובדן כושר עבודה, אשר פסק הדין בערכאה קמא פסק לך את מלוא הפיצוי החודשי החל משנת 2006 ועד בכלל. פסק הדין לא פסק כי הפיצוי שלא שולם בעבר, ישולם בתוספת ריבית מיוחדת בהתאם לסעיף 28 א' לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981 (להלן: "החוק"). ברצונך להגיש ערעור על פסק דין זה, בתואנה כי הנך זכאי לפסיקת הוצאות על פי סעיף 28 א' לחוק.

א. מהם המקרים על פיהם יפסוק בית המשפט ריבית מיוחדת על פי סעיף 28 א' ?

1. מקרים רבים הובאו לפתחם של בתי המשפט בעניין תביעת ריבית מיוחדת על פי סעיף 28 א' לחוק. כבר עתה ייאמר כי, הדיון בנושא זה לא פסח על שום ערכאה, לרבות בית המשפט העליון, אשר אמר דעתו במספר מקרים ואשר פסיקותיו מהוות את ההלכה הקובעת שלאורה ילכו כל הערכאות.
2. בהמשך אסקור מס' מקרים אשר נדונו בפסיקה ובספרות המקצועית. מתוך סקירה זו יהיה ניתן לשאוב את ההלכה ואת הכללים אותם התוו בתי המשפט ביישום החוק. לאחר שאבהיר הבהר היטב מהם הכללים מתוך הפסיקה והספרות המקצועית, תיעשה השלכה למקרה הפרטי שלך, תוך הסקת המסקנות המתבקשות וחוות דעתי בהתייחס לנסיבות האופפות את המקרה הפרטי שלך.
3. ברע"א 2244/04 ר.ד. משקאות גורמה בע"מ נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו], הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט העליון. בקשת רשות ערעור זו נדונה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, אשר ביטל את חיובה של חברת הביטוח בריבית מיוחדת, לאחר שבית משפט השלום חייבה בריבית זו. בית משפט העליון הביא את החלטתו של בית המשפט המחוזי בבטלו את הריבית המיוחדת שפסק בית משפט השלום, בציינו כי "אמצעי זה נועד להרתיע את חברות הביטוח מלהשהות את ביצוע חיוביהן לתשלום תגמולי הביטוח מקום שאלה אינם שנויים במחלוקת והמטרה היא למנוע העלאת טענות סרק ונקיטה בטקטיקה של התשת המבוטחים. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי למבטח עומדת זכות לברר בתום לב את עצם חבותו לשלם תגמולים ואת שיעור החבות, ולהעלות טענות כנות וענייניות ביחס לכך. גם אם טענות המבטח נדחות לבסוף, אין בכך בלבד כדי להפוך את עצם העלאתן לפעולה שלא בתום לב המצדיקה נקיטה בסנקציה עונשית של ריבית מיוחדת".
4. ועוד, ברע"א 3121/04 מנחם עברוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו], הוגשה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר דחה את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט השלום בפתח תקווה, אשר דחה את תביעתו בכל הנוגע לנזקים עקיפים שנגרמו לו בשל מקרה ביטוח שארע לו. המערער טען בערעורו, בין היתר, כי בית המשפט המחוזי לא דן בטענת הערעור לפיה הוא זכאי לריבית מיוחדת על פי סעיף 28 א' לחוק. במקרה הנדון, בית המשפט העליון דחה את הבקשה, בקבעו כי לא מתקיימות נסיבות המצדיקות ריבית מיוחדת במקרה זה, בהתבססו בין היתר, לפסיקה ברע"א 2244/04 ר.ד. משקאות גורמה בע"מ נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, לפיה "הריבית המיוחדת נושאת אופי של סנקציה אשר יש לנקוט הקפדה יתירה בטרם תוטל על המבטח, ויש להותירה למקרים מיוחדים וחריגים בהם הוכח בבירור חוסר תום לבו של המבטח בסירובו לקיים את חיובו אף שעל פי מבחני תום הלב, החיוב לתשלום התגמולים לא אמור היה להיות שנוי במחלוקת באופן אמיתי".
5. זאת ועוד, בת.א. (חי') 13494-07-08 דורון כהן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו], חזר בית המשפט השלום על ההלכות הקובעות לעניין פסיקת ריבית מיוחדת בהתאם לסעיף 28 א' לחוק כפי שהובאו לעיל, בהם נפסק כי "בית המשפט יפסוק ריבית מיוחדת כאשר המבטח אינו מראה טעם סביר לסירובו לשלם. טעם סביר יכול להיות מבוסס על עובדה או טענה משפטית, טעם שהוא ענייני ואמיתי". עוד נפסק באותן הלכות כי "אם בית משפט יגלה כי סירוב התשלום נעוץ בשרירות לב של המבטחת תוך ניצול הליכי נשפט לרעה, על מנת לעכב את התשלום תוך יצירת סחבת והתשת התובע, יעשה בית משפט שימוש בסמכותו לפסוק ריבית מיוחדת" . במקרה הנדון חייב בית המשפט את חברת הביטוח בריבית מיוחדת, לאור התנהלותה בחוסר תום לב כלפי המבוטח.
6. במקרה נוסף, ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' ישר [פורסם בנבו], נקבע כי "הטלת ריבית מיוחדת מסורה לשיקול דעתו של השופט היושב בדין, על פי המסגרת הקבועה בחוק". באותו ערעור הובא ציטוט ממאמרו של עו"ד י' הלוי "הטלת ריבית מיוחדת על מבטח" ביטוח 66 (תשמ"ט) 49, 55 בו נכתב: "על מנת להראות, כי המחלוקת הינה בתום לב, מספיק שהמבטח יציג טעם לסרובו לשלם את תגמולי הביטוח. הטעם יכול שיהיה מבוסס על טענה משפטית ויכול שיהיה מבוסס על עובדה…" בית המשפט עוד הדגיש כי "הטעם שתעלה החברה חייב להיות ענייני ואמיתי. בית המשפט לא יעניק מחסה לחברה המבטחת המנסה להתחמק מחובותיה בטענות שעל פניהן אין בהן ממש".
7. בנוסף, בספרו של ירון אליאס "דיני ביטוח" כרך א', תשס"ב-2002, הובאה סקירה בנוגע לפסיקת ריבית מיוחדת לפי סעיף 28 א' לחוק, במסגרתה ציין אליאס כי מסקירת הפסיקה עולה שבית המשפט נוטה לעשות שימוש בסמכות המוקנית לו בסעיף זה בעיקר כאשר המבטח נוקט בהליכי סרק, דהיינו, מסרב לשלם את תגמולי הביטוח מסיבה בלתי עניינית ושלא בתום לב (ראה למשל : ת.א. 56200/97 דהן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ; ת.א. 47181/95 טויטו נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ). עוד ציין אליאס בספרו, כי בפסק הדין בעניין ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' ישר, פ"ד מט(2) 749, 777, ציין הנשיא שמגר כי מן הדין להפעיל את הסמכות הקבועה בסעיף "באותם מקרים שחברת הביטוח עשתה שימוש בהליך משפטי כאמצעי לעכב את התשלום ולהתיש את המבוטח". עוד הוסיף אליאס, כי בפסק הדין בעניין ת.א. 61130/94 אוסלקה נ' המגן חברה לביטוח בע"מ, דינים שלום כרך ח 698, נפסק כי "אין די בעצם קבלת התביעה המשפטית של המבוטח כדי להצדיק את החלתה של הוראת סעיף 28 א'. תחולת ההוראה מותנית בכל מקרה נתון, בשאלת קיומה או היעדרה של מחלוקת בתום לב בין הצדדים".

ב. השתלשלות העניינים בתמצית בתיק הנדון:

1. התובע נפגע בחודש נובמבר 1998, איבד את כושר עבודתו ופנה בדרישה לחברת הביטוח לתשלום הפיצוי החודשי ואכן זה שולם לו עד לחודש דצמבר שנת 2000. והחל מינואר 2001, לאחר שחברת הביטוח הפנתה את התובע למומחה תעסוקתי מטעמה, הפסיקה לשלם לו את הפיצוי החודשי. טענת חברת הביטוח הייתה, כי על פי המומחה התעסוקתי מטעמה, קבע זה "במצבו הנוכחי הוא יכול לעבוד בעבודות נהיגה (נהג הסעות), סדרן חנייה בחניון רכב, מוכר בחנות לחומרי בים וכלי עבודה ושיווק טלפוני וכו'".
2. מאוחר יותר, נשלח התובע לבדיקה נוספת של משה ברוך, פסיכיאטר, מטעם חברת הביטוח, וזה קבע כי התובע במצב נפשי המגביל את יכולתו לעבוד באופן חלקי, וקביעה זו הינה לשנה.
3. בתאריך 1.2.2006 הוגשה תביעה בבית משפט השלום בתל אביב בסדר דין רגיל ומספרה א14383/06 (להלן: "התביעה הראשונה"). בתביעה זו גולל ב"כ התובע את השתלשלות הבדיקות שעבר התובע ואת עצם העובדה שהתובע אינו מקבל קביעות אלו של מומחי הנתבעת, לאור חוות דעת נגדיות מטעמו, הגורסות שהינו באובדן כושר עבודה מוחלט.
4. בתביעה זו, ביקש התובע לחייב את הנתבעת "לשלם לתובע אתסך תגמולי הביטוח וכן הוצאות משפט, שכר טרחת עו"ד, מע"מ וריבית מקסימלית חוקית ו/או הפרשי הצמדה מיום אירוע התאונה ועד יום התשלום בפועל".
5. הנה כי כן, עינינו הרואות כי התובע ביקש "ריבית מקסימלית" וודאי שכוונתו הייתה במקרה זה לריבית עונשית בהתאם לסעיף 28 א' לחוק.
6. בתאריך 27.7.2011 ביקש התובע לצרף לתביעתו חוות דעת רפואיות נוספות בתחום הרפואה התעסוקתית ובתחום הריאומטולוגיה, ובתאריך 4.9.2011 הוגש כתב התביעה המתוקן מטעמו.
7. משום מה, בכתב התביעה המתוקן לא נתבקשה ריבית מקסימלית, ותחת זאת ניסח ב"כ התובע את דרישתו כהאי לישנא:

"אשר על כן מתבקש בית המשפט הנכבד להזמין את הנתבעות לדין ולחייבן לשלם לתובע את סך כל תגמולי הביטוח לעבר ולעתיד עד תום הפוליסה, וכן הוצאות משפט, שכ"ט עו"ד, מע"מ וריבית בתוספת הפרשי הצמדה מיום האירוע ועד יום התשלום בפועל".

עינינו הרואות, כי הפעם נשמטה הדרישה לריבית מקסימלית.

8. לאחר דיון הוכחות ומשמיעת הראיות, וכן לאחר הגשת סיכומים וסיכומי תשובה מטעם הצדדים, בתאריך 20.10.2014 ניתן פסק דין. פסק הדין קיבל את התביעה אך ורק בגין הסכומים שנתבעו לעבר. פסק הדין לא פסק לתובע ריבית מיוחדת על פי סעיף 28 א' לחוק.

ג. דיון:

9. שתי שאלות עיקריות הן הטעונות הכרעה בענייננו, והן:

א. האם התובע העותר לקבל ריבית מיוחדת בתביעתו, חלה עליו החובה לציין זאת במפורש בכתב התביעה?

ב. בהנחה שהתשובה לשאלה א' הינה שלילית, האם במידה ויוגש ערעור על אי פסיקת ריבית מיוחדת, יהיו סיכויי ההצלחה סבירים?

10. התשובה לשאלה הראשונה עולה משורה של פסקי דין, אשר קבעו כי סעיף 28 א' לחוק מהווה סעד מיוחד, אשר טעון הוכחה ואשר מהווה כצעד ענישה כלפי חברת הביטוח. סעד זה אינו ניתן כדבר שבשגרה, נהפוכו, ניתן הוא במשורה ורק במקרים חריגים ונדירים. יוצא אפוא מכך, כי ריבית מיוחדת זו, הנה סעד ככל הסעדים ויש לתובעה באופן מפורש בכתב התביעה. בעניין זה יצוין כי במובחן מפסיקת ריבית והצמדה רגילים, שם אין הדבר טעון דרישה מיוחדת מצד התובע ובית המשפט רשאי להטילן גם מבלי שנדרשו באופן מפורש.

11. סימוכין לכך שסעיף 28 א' לחוק, מהווה סעד אשר יש לדורשו באופן מפורש, ניתן לראות מפסקי דין אשר דנו בעניין, כגון: ת"ק 1840-09 לויצקי ואח' נ' חברת ביטוח שירביט [פורסם בנבו], שם נפסק כי : " נראה כי אילו התבקש בכתב התביעה סעד של פסיקת ריבית מיוחדת לפי סעיף 28א' לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, היה מקום לשקול ברצינות חיוב הנתבעת בריבית מיוחדת כאמור. איני עושה כן משום שריבית כזו, להבדיל מריבית לפי חוק פסיקת ריבית והפרשי הצמדה, איננה סעד כללי (שאין הכרח ואין צורך לכלול במפורש בכתב התביעה) אלא היא בגדר סעד מיוחד שיש לו יסודות עובדתיים החורגים מהטענות שעליהן מבוססת התביעה עצמה. על כן יש לעתור לסעד זה במפורש בכתב התביעה ולטעון במפורש כי התקיימו יסודותיו כקבוע בחוק, כדי שתקום הסמכות של בית המשפט לחייב בו במקרים המתאימים. היות ובענייננו לא כלל כתב התביעה התייחסות לריבית מיוחדת ולא נכללו בו טענות לפיהן התקיימו במקרה זה היסודות העובדתיים שבהתקיימם חל סעיף 28א' האמור, איני רואה לנכון לחייב ביוזמתי את הנתבעת בריבית מיוחדת".

12. זאת ועוד ראה ת.א. 5644-09-10 א.ל. נ' כלל חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו], שם נדונה תביעת אובדן כושר עבודה, אשר התקבלה בפסק דין, ואף נקבע כי "בסופו של דבר התגלתה הגנתה של הנתבעת כתביעת סרק, שהנתבעת עצמה נסוגה ממנה ונמנעה מבירורה". בפסק דין זה ביקר כב' השופט את חברת הביטוח ביקורת קשה וקבע עוד כי "התנהגות הנתבעת הייתה מאכזבת ובלתי ראויה והיא מצדיקה שימוש בתקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, בנוסף לפסיקת ההוצאות הריאליות שנגרמו לתובע". יחד עם זאת, לא פסק בית המשפט בתיק זה ריבית מיוחדת לפי סעיף 28 א' לחוק, למרות ביקורתו הקשה על חברת הביטוח, וזאת רק בגלל שהתובע לא דרש זאת בכתב תביעתו. וכך נפסק:

"התובע לא ביקש בכתב התביעה שתיפסק לו ריבית מיוחדת לפי סעיף 28 א' לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א- 1981 והעלה בקשתו לסעד זה רק בסיום ההליך. מכיוון שמדובר בסעד נפרד שהוא במהותו עונשי… נראה שלא ניתן לפסוק אותו אם לא התבקש במפורש בכתב התביעה. לאור זאת, תשלם הנתבעת לתובע את הסכומים שפירט כשהם משוערכים עם הצמדה וריבית רגילה כדין…"

ועוד ראה בפסק דין בעניין תא"ק 43082-04-14 טבריס ואח' נ' כלל בריאות חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו], שם קבע בית המשפט כי לאור העובדה שנתבע סעד של פסיקת ריבית מיוחדת לפי סעיף 28 א' לחוק, הרי שהתביעה אינה מתאימה להתברר במסגרת תביעה בסדר דין מקוצר, "שכן מדובר בסעד חריג המחייב בחינה מדוקדקת של תום ליבה של המבטחת – הנתבעת".

13. ולענייננו, בשל העובדה כי כתב התביעה המתוקן לא כלל דרישת סעד זה, וקל וחומר לא עמד על הנימוקים להצדקת פסיקת ריבית מיוחדת, הרי שלמרות שנדרש הוא בסעיף 94 לסיכומי התובע, נמנע בית המשפט מלדון בכך וזאת ככל הנראה עקב כך שלא נדרש הוא באופן מפורש בכתב התביעה המתוקן.

14. מהאמור בתשובה לשאלה א', נראה כי אין מקום לדון ולהתייחס לשאלה ב' שהועלתה. המסקנה העולה כבר בשלב זה היא, כי כל ערעור אשר יוגש בעניין זה יידחה על הסף מטעמים אלו בלבד.

15. מעל הצורך אתייחס בקצרה גם לשאלה ב' שהועלתה לעיל בחוות דעתי והיא, האם בהנחה שהתובע היה דורש באופן מפורש פסיקת ריבית מיוחדת לפי סעיף 28 א' לחוק,האם סיכויי הערעור במקרה זה היו סבירים? למרבה הצער, גם תשובה לשאלה זו הינה שלילית, שכן התובע לא הוכיח במידה מספקת את חוסר תום ליבה של חברת הביטוח והתנהלותה הקיצונית באי תשלום תגמולי הביטוח. יש לזכור, כי חברת הביטוח הסתמכה בדחייתה את דרישת התובע לקבלת פיצוי בגין אובדן כושר עבודתו, על שתי חוות דעת רפואיות, אשר ניתנו לה על ידי מומחים מטעמה והדבר אך לגיטימי שחברת הביטוח תסתמך על מומחים רפואיים בתשובתה לדרישת מבוטח. יש עוד לזכור, כי הפסיקה קבעה מפורשות שאין די בכך שחברת הביטוח דחתה את תביעתו של מבוטח, גם אם בסופו של דבר התברר שלא צדקה היא בעליל, עדיין אם עשתה זאת בתום לב, תוך הסתמכות על עובדות שבידה, אין להאשימה בחוסר תום לב אשר מצדיק פסיקת ריבית מיוחדת לפי סעיף 28 א' לחוק.

ד. סיכום:

לאור המפורט לעיל, ולאחר שבחנתי את העובדות ואת הפסיקה בעניין הנדון, אני בדעה כי אין מקום להגיש ערעור בגין אי פסיקת ריבית מיוחדת לפי סעיף 28 א' לחוק, בפסק הדין שניתן על ידי בית משפט השלום ובמידה ויוגש ערעור כזה, סיכויי הערעור להתקבל הנם קלושים ביותר.

דוד סער, עו"ד