חוות דעת ב – תניית אי תחרות ושמירה על סודיות
מאת: עו"ד דוד סער
30 בספטמבר 2009 חוות דעת בנושא תוקפה של תנית אי תחרות ושמירה על סודיות*
נתבקשתי על ידי מר ישראלי (להלן: "המבקש") לבחון, האם תנית אי התחרות ושמירה על סודיות, שנחתמה בינו לבין חברה פלונית (להלן – "החברה"), מגבילה את העסקתו בתחום החיסכון והפחתת עלויות.
תשובתי הנה בהסתמך על העובדות והמסמכים, כפי שנמסרו לי על ידך ועל הבנתי את הדין הקיים.
ויובהר, כי בהעדר הלכה מחייבת, הנסמכת על נסיבות המקרה הקונקרטי שלפנינו, לא ניתן לחזות, כיצד יפסקו הערכאות המשפטיות, אם וכאשר העניין יובא בפניהם.
א. העובדות הצריכות לעניין:
החברה בה עסקינן, הנה חברה המתמחה בתחום החיסכון והפחתת עלויות לארגונים גדולים, לרבות ייעוץ ותכנון כלכלי ופיננסי, קבלת הטבות, החזרים ושיפור תנאים עסקיים מול גופים עסקיים וממשלתיים שונים.
המבקש הנו מתמחה בתחום השיווק ובמתן שירותים.
בתאריך 28/01/09, נחתם בין המבקש לחברה, הסכם להקמת חטיבה, אשר תתמקד במתן שירותי חסכון והפחתת עלויות ושירותים נלווים, ללקוחות קטנים, קרי אדם, גוף או חברה, המחזיקים עד 75 מכשירי סלולר או רכבים.
על פי ההסכם, יקימו המבקש והחברה את החטיבה יחד, לרבות מימון הראשוני (ביחס של 30% – 70%) והיא תהא יחידת רווח עצמאית ונפרדת מהחברה, כאשר התמורה למבקש, תהא בשיעור השקעתו, קרי 30% מרווחי החטיבה.
על פי ההסכם, הוגדר המבקש כמנהל החטיבה ואחראי על מתן שירותי הניהול ואילו החברה, כאחראית להעמדת הידע העומד לרשותה והמשמש אותה בפעילות השוטפת וכן השירותים הנדרשים, לרבות משרד, שירותי משרד, שירותים משפטיים ועוד.
בפועל, במסגרת תפקידו של המבקש, היה הוא אחראי בעיקר על מערך שירות הלקוחות, לרבות גבייה, הא ותו לא.
המבקש, לא נחשף כלל, לידע ולמידע עסקי ו/או מסחרי ו/או כספי ו/או מקצועי של החברה, לרבות שיטות חיסכון, רעיונות המוצעים ללקוחות, נתוני השוואה, תוכניות, תוכנות מחשב, תיעוד, תוצאות, חישובים, מוצרים, פעילויות, אנשי קשר, ספקים, קבלנים ועוד ולמעט דוחות שהוצאו ללקוחות ואשר השתנו מידי פעם בפעם.
הפן המקצועי, בוצע באופן בלעדי, על ידי מר כהן – כלכלן החטיבה ונוהל ישירות למול מר לוי- אחד מבעלי החברה, בדיסקרטיות מלאה.
בהסכם ישנה התחייבות של המבקש לשמירת סודיות לגבי כל "מידע סודי" של החברה, שאינה מוגבלת בזמן.
בהסכם ישנה התחייבות של המבקש לאי תחרות עם החברה, למשך כל תקופת עבודתו ולמשך תקופה נוספת ומשתנה, בהתאם למועד סיום היחסים בין הצדדים, וכן למשך שנתיים נוספות וכן התחייבות שלא ליצור קשר עם לקוחות החטיבה והחברה, שאינה מוגבלת בזמן, אשר עם הפרתן ישולם פיצוי מוסכם בסך של 1,500,000 ₪.
בתאריך 06/07/09 ולאחר כחמישה חודשים בלבד, בפגישה שנערכה בין הצדדים, קיבל המבקש הודעה על סיום ההתקשרות בין הצדדים, כאשר תאריך סיום הפעילות המשותפת הנו 05/08/09 וזאת בשל חוסר רווחיות החטיבה וסגירתה.
יובהר, כי הוסכם בין הצדדים, שגם לאחר תאריך זה, ימשיך המבקש לשאת בחלקו בעלויות עד לסיום החיובים האפשריים וכן יהיה מעורב בהליכי הגבייה למול הלקוחות, אשר נחתמו עד למועד סיום הפעילות המשותפת.
הצדדים דיברו ביניהם בנוגע להמשך הקשר העסקי, במתכונת אחרת ואולם המבקש אינו מעוניין בהמשך התקשרות עם החברה, אלא בהקמת חברה שתהא בבעלותו ובשותפות עם עו"ד שרון, שתעסוק אף היא בתחום הפחתת וחיסכון בעלויות.
ב. המצב המשפטי
תנית אי התחרות
בבחינת תוקפה של תנית אי תחרות בהסכם, לאחר סיום היחסים בין הצדדים, מתחרים ביניהם כמה עקרונות יסוד. מחד, חופש החוזים וכן זכות הקניין של המעסיק, מכוחה קמה לו הגנה על סודותיו המסחריים ומאידך, חופש העיסוק והבחירה של העובד להתקשר עם כל מעסיק או לפתוח עסק עצמאי משלו.
עקרונות אלו הנם עקרונות מתנגשים ומתחרים ויש לאזן איזון ראוי ולתת משקל ראוי לכל אחד ואחד, והכול בהתאם לנסיבות כל מקרה ומקרה.
ע"ע (ארצי) 164/99 דן פרומר ואח' נ' רדגארד בע"מ(להלן – "צ'ק פוינט") סימן את תחילת המהפכה בפסיקת בתי הדין לעבודה בסוגיה זו, ובו הוענקה הגנה רחבה על חופש העיסוק של העובד והעדפתו על-פני חופש החוזים וזכות הקניין של המעסיק מטעמים שונים, בין היתר: חוסר שוויון בין עובד למעסיק בעת ההתקשרות, פגיעה בזכות ההגשמה העצמית, פגיעה בתחרות החופשית ועוד.
בטרם יגביל בית-הדין את עיסוקו של העובד, עליו לבחון את הנסיבות שלהלן:
א. מניעת העובד מלהשתמש, שלא כדין, ב"סוד מסחרי" השייך למעסיק בהקשר זה צוין כי הגבלת עיסוקו של העובד תיאכף, רק אם יוכח כי עבודתו אצל המעסיק המתחרה מאיימת על עצם קיומו של המעסיק הקודם ועל המעסיק נטל ההוכחה, כי השימוש בסוד המסחרי יפגע בעסק בבעלותו. ב. במקרה בו המעסיק השקיע משאבים מיוחדים ויקרים בהכשרת העובד ובעקבות זאת התחייב העובד לעבוד אצלו למשך תקופה מסוימת, ניתן להצדיק את הגבלת העיסוק של העובד למשך תקופה וזאת, כתמורה עבור ההשקעה של המעסיק בהכשרתו. ואולם, אם העובד רכש את ההכשרה במהלך עבודתו הרגילה או על חשבונו ובזמנו הפנוי, אין המעסיק הקודם רשאי להגבילו בשימוש שיעשה בה. ג. המעסיק שילם לעובד תמורה מיוחדת עבור ההתחייבות מצדו שלא להתחרות בו, עם תום יחסי העבודה ביניהם. ד. העובד הפר את חובת תום-הלב או חובת האמון במהלך תקופת העסקתו בקשר עם תחרות במעסיקו. בהקשר זה יצוין כי ככל שמעמד העובד בכיר יותר, כך רחבות ומחמירות יותר חובות האמון ותום-הלב החלות עליו. ארבע הנסיבות המפורטות, אינן מהוות רשימה סגורה ועל בית-הדין לשקול כל מקרה לגופו, על-פי מכלול נסיבותיו, כאשר הכלל המנחה הוא, שאין ליתן תוקף לתנית הגבלת עיסוק בחוזה עבודה, אלא אם כן מתקיימת אחת מהן. יובהר, כי אין בקיומה של אחת מהן, כדי לחייב את בית-הדין ליתן תוקף לתנית הגבלת עיסוק וההכרעה תיעשה על-פי מכלול העקרונות והאינטרסים הנוגעים לעניין ועל-פי מכלול הנסיבות הפרטניות של כל מקרה ומקרה. בע"ע (ארצי) 292/99 עדי עמיחי נגד חברת יוסי גולדהמר בע"מ, המשיך בית הדין מגמה זו ונקבע כי הכלל הבסיסי הוא, כי הידע והניסיון שרכש עובד בעבודתו, הופכים לחלק מכישוריו והוא רשאי לעשות בהם שימוש כרצונו. כאשר עובד עובר לעבוד במקום עבודה חדש, הוא אינו חייב "למחוק" מזיכרונו את כל הידע והניסיון שצבר בעבודתו הקודמת. זאת, כל עוד העובד לא עושה שימוש ב"סוד מסחרי" השייך למעסיקו הקודם והגם שבמקרה דנן, העובד קיבל מהחברה הכשרה והשתתפות בקורס, אין התמורה מצדיקה את הגבלת עיסוקו. בע"א 6601/96 AES SYSTEM INC. ואח' נ' סער ואח', הלך בית המשפט העליון, במתווה הלכת צ'ק פוינט ופסק, כי תנית אי תחרות "עירומה", שאינה מגינה על אינטרס של המעסיק, למעט אינטרס אי-התחרות "כשלעצמו", נוגדת את טובת הציבור ולפיכך אינה לגיטימית ודינה להתבטל. רק תניה הבאה להגן על אינטרס לגיטימי של המעביד, כגון הגנה על סוד מסחרי, רשימת לקוחות וכיוצא באלו, עשויה להיות תקפה. בית הדין, בבואו לבחון את תוקפה של תנית הגבלת עיסוק בחוזה, יעשה כן, בשני שלבים: ראשית יבדוק האם התניה מגנה על אינטרס לגיטימי של המעביד ולאחר מכן, יבדוק האם היקף ההגבלה הנו כדין, שכן ההגנה הנה יחסית והמבחן הנו מבחן הסבירות. בכלל זה ייבחנו שאלות כגון היקף ההגבלה מבחינת זמן, מקום וסוג הפעילות. השאלה בכל מקרה הינה, אם מועדה, תחומה וסוגה של ההגבלה אינם חורגים מעבר לסביר ולנדרש כדי להגן על האינטרסים הלגיטימיים של המעביד ואין להכיר בהגבלה השוללת מהעובד את יכולת העבודה בתחום מיומנותו או הגבלה השוללת מהעובד את יכולת השתכרותו. על אף האמור לעיל וחרף ההגנה הרחבה הניתנת לחופש העיסוק, עדיין, במקרים מסוימים ניתנו צווים להגבלתו, אם כי אין קווים מנחים וברורים לפיהם הוכרעו הבקשות, אך ניתן לציין באופן כללי ומסויג, כי משך תקופת ההגבלה, בדרך כלל, אינו עולה על שנים עשר חודשים.
פסק דין בו ניתן צו מניעה, היה ע"ע 189/03 גירית בע"מ נ' מרדכי אביב ואח' ובו הוגבל עיסוקם של עובדים שהקימו עסק המתחרה במעסיקם הקודם. מפסק הדין עולים העקרונות הבאים: יינתן צו מניעה מקום בו התנהגותו של העובד הייתה נגועה בחוסר תום-לב ובהפרת חובות אמון, כגון באם התחיל פעילות מתחרה נגד מעסיקו, בטרם הסתיימו יחסי העבודה. כך גם מיוחס משקל כבד למעמד העובד אצל המעסיק, וככל שהעובד בכיר יותר מידת האמון, תום-הלב והנאמנות שידרשו ממנו גבוהים יותר. כך גם תינתן הגנה בעיקר מפני התקשרות של עובד עם ספקים ו/או לקוחות של המעסיק לשעבר, אם הוכח כי מדובר בלקוח או ספק מרכזי ומהותי של המעסיק.
תניה לשמירה על סודיות ו"סוד מסחרי"
"סודות מסחריים" מוגנים מכוח חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט – 1999.
על פי סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט – 1999 (להלן – "החוק"), "סוד מסחרי", הינו: "מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו".
יובהר, כי אין כלל צורך בתניה חוזית לשמירה על סודיות, על מנת לאכוף את זכויות המעסיק, שכן הן מעוגנות בסעיף 6 (א) לחוק, הקובע כי "לא יגזול אדם סוד מסחרי של אחר".
הנטל להוכחת קיומו של "סוד מסחרי", הנו על המעסיק ואין להסתפק בתיאור או בטענה בעלמא, אלא עליו לתאר ולפרט בדיוק מהו הסוד וכי הוא נקט באמצעים סבירים על מנת לשמור על סודיותו.
כן על המעסיק להוכיח, כי העובד נחשף לסוד מסחרי ועשה בו שימוש.
אינספור תביעות של מעבידים כנגד עובדיהם בגין גזל "סוד מסחרי" נדחות ואולם להלן מספר פסקי דין מהשנה האחרונה, בה נתקבלו תביעות מעסיקים כנגד עובדים: בעב' (ת"א) 10908/04 עופר יחזקאל נגד ס. כחילה בע"מ, שניתן בתאריך 16/08/09, התקבלה תביעת מעסיק כנגד עובדים ונקבע כי הוכח שהעובדים השתמשו בחברה שהקימו בקבצים שנלקחו מהחברה אותה עזבו והמכילים רשימת לקוחות ומידע ונתונים מדויקים אודות צרכיהם ודרישותיהם המיוחדות של לקוחות, דבר אשר הביא להם יתרון בלתי הוגן ונקבע כי אלו מהווים "סוד מסחרי". עוד נקבע, כי גם באם לא היה נעשה שימוש בסודות מסחריים של המעסיק – הלכה היא כי מכוח חובת הנאמנות וחובת תום הלב של עובד כלפי מעבידו, נובעת אף החובה לשמור על מידע סודי של המעביד, אף אם אין הוא בגדר סוד מסחרי. יובהר כי במקרה דנן, הוכח כי העובדים, אשר היו עובדים בכירים, פעלו להקמת החברה המתחרה, עוד בהיותם עובדי החברה.
בעב' (ת"א) 9113/06 ברמן יהודה בע"מ נ' מרדכי גולדמן, שניתן בתאריך 24/06/09, התקבלה תביעת מעסיק כנגד עובד ואולם בנסיבות שם, נקבע כי התביעה אינה תביעה להגבלת חופש העיסוק, אלא תביעה להפרת הסכם פרישה עליו חתם העובד ובמסגרתו התחייב לאי תחרות והשבת הכספים ששולמו לו ולפיכך אין מקום להחיל על מקרה זה, את אמות המידה שנקבעו בפסיקה, באשר לאפשרות הגבלת עיסוקו של עובד. בית הדין הוסיף, כי גם אם היה מדובר בתביעה להגבלת חופש העיסוק, היה ניתן תוקף לתנית אי התחרות, שכן העובד קיבל תמורה מיוחדת, בצורת פיצויי פיטורין ומענק פרישה שלא הגיעו לו בדין. למעלה מכך, המדובר בתניה שאינה חורגת מעבר לסביר, שכן הנה לתקופה מוגבלת ואשר מצומצמת לעבודה עם ספקים מרכזיים של המעסיק בלבד.
בעב' (ת"א) 7883/01 צח אורני שרות מכירה וייצור מאזניים בע"מ נ' מיכאל וילקיסקי, שניתן בתאריך 30/04/09, התקבלה תביעת מעסיק כנגד עובד ונקבע כי הוכח שהעובד עשה שימוש ב"סוד מסחרי" של המעסיק שלא כדין ופעל בחוסר תום לב ותוך הפרת חובת הנאמנות, בכך שיצר קשר עם החברה המתחרה ואף גייס עובד לשורותיה, עוד בתקופת עבודתו אצל המעסיק.
ויובהר, אין די בקיום סוד מסחרי אצל עובד לשעבר, כדי להגביל את עיסוקו אצל מעביד חדש ורק אם יוכח, שלא ניתן לבצע את העבודה אצל המעסיק החדש, מבלי שתופרנה חובות שמירת הסודות המקצועיים, יתכן כי הדבר יוביל להגבלת העיסוק.
האם רשימת לקוחות הינה "סוד מסחרי"?
רשימת לקוחות יכול ותהווה סוד מסחרי, אך ורק כאשר מדובר בלקוחות ממשיים או קבועים ובמקרים בהם דרוש מאמץ מיוחד להשיג את הרשימה וכאשר יוכח כי יש ערך מוסף כלשהו בקבלת הרשימה מן המוכן ולא במקרה של לקוחות פוטנציאליים, שאת שמותיהם ניתן לדלות, למשל, מ"דפי זהב". בע"ע 01141/00 הר זהב שירותי מזון בע"מ נ' פודליין בע"מ ואח', סקר בית הדין הארצי, את התנאים המהותיים הנדרשים להגדרת רשימת לקוחות כסוד מסחרי ונקבע, בין היתר, כי רשימת לקוחות תזכה להגנה רק אם הנה סודית.
כן, מן הראוי להתחשב בהיקף התחרות בין המעסיק הקודם והמעסיק החדש. דהיינו, האם הם מתחרים על אותו פלח שוק ועל אותו מוצר, או שמא פועלים באותו ענף בלבד. בדרך כלל, וככל שאין תחרות בין המעסיק החדש לבין המעסיק הקודם, אין ערך מסחרי לרשימת הלקוחות.
עוד נקבע כי, במקרים רבים, חשיבותה של רשימת לקוחות, אינה נובעת מזהות הלקוח אלא מתנאי העסקאות עמו, מהמוצרים שהוא רוכש ומהטיפול שלו הוא זוכה. אמנם, בענפים רבים קיים מחירון, הכולל מחירים לפי כמויות הרכישה ותנאי התשלום ואולם, חשיבותו של המידע על לקוחות המעסיק הקודם, נובע מהתנאים המיוחדים והייחודיים הניתנים ללקוח, מחוץ ומעבר למחירון הכללי הקיים בענף.
בנוסף, יש להתחשב בהיקף הידע שיש לעובד על הלקוחות ושונה מצבו של מנהל בכיר ממצבו של עובד זוטר.
כך גם, ענף המשק בו מתנהלים העסקים של המעסיק הקודם והחדש, משפיע אף הוא על חשיבותה של רשימת לקוחות. שונה המצב בענף שיש בו שני לקוחות הרוכשים את המוצר או השירות, מענף שיש בו מאות או אלפי לקוחות. כך, שונה המצב בענף שמורכב מלקוחות פוטנציאליים רבים הרוכשים מוצר סטנדרטי, מענף המורכב ממעט לקוחות הרוכשים מוצר ייחודי שאינו סטנדרטי.
ג. מן הכלל אל הפרט:
לאור הניתוח המשפטי, כפי שפורט לעיל, יש לבדוק האם התחייבויותיו של המבקש להימנע מתחרות עם החברה ולשמור על סודיות, מגבילות אותו מלהקים חברה בתחום הפחתת וחיסכון בעלויות ומהם הסיכונים העומדים בפניו, אם יבחר לעשות כן וכיצד עליו לפעול, על מנת להפחית את הסיכון ככל האפשר.
באם יקים המבקש עסק מתחרה בתחום הפחתת וחיסכון בעלויות, חשוף הוא מטעם החברה להגשת בקשה למתן צו מניעה ו/או לתביעה לפיצוי בגין נזקים שייגרמו לחברה כתוצאה מהקמת העסק המתחרה ו/או לפיצוי מוסכם, כפי שנקבע בהסכם בין הצדדים ובכך יגרמו לו, לכל הפחות, הוצאות הכרוכות בניהול תביעה, אם כי אנו סבורים, על בסיס העובדות והמסמכים שנמסרו לידי, כמפורט לעיל, כי הסיכון שתיאכף תנית אי התחרות במקרה דנן ו/או תתקבל תביעה לפיצוי, באם זו תגיע לבין כותלי בית הדין, הוא אינו משמעותי, מהנימוקים שלהלן:
א. היעדרו של "סוד מסחרי" כלשהו השייך למעסיק.
בסעיף 5.1 להסכם, אומנם מצוין כי "מידע סודי יכלול, כל מידע פיננסי, מסחרי ו/או כספי של זוהר גולד (ובכלל זה החטיבה) ו/או כל אדם או גוף משפטי הקשור בה, ובכלל זה, שיטות חסכון, רעיונות המוצעים ללקוחות לצורך חסכון במס ו/או אחר, נתוני השוואה, דוחות, תוכניות, תוכנות מחשב,תיעוד, תוצאות, נתונים, חישובים, ידע, לקוחות, אנשי קשר, ספקים, קבלנים, מוצרים ופעילויות וכד'", ברם, המפורט בסעיף אינו בגדר "סוד מסחרי", אלא אם יוכח על ידי המעסיק כי המדובר ב"סוד מסחרי" ולשם כך עליו לתאר ולפרט בדיוק מהו הסוד וכן כי הוא נקט באמצעים סבירים על מנת לשמור על סודיותו.
למעלה מכך, גם אם יוכח כי אחד מהמפורטים בסעיף הנו בגדר "סוד מסחרי", הרי שהמבקש לא נחשף כלל וכלל לידע מקצועי בתחום הפחתת עלויות, המצוי ברשות החברה.
אומנם מההסכם שנחתם בין הצדדים, עולה לכאורה, כי המבקש תועד להיות מנכ"ל החטיבה וכי על החברה להעמיד לרשותו את הידע המקצועי המצוי ברשותה, אך בפועל, לא כך התנהלו הדברים וכל הפן המקצועי בוצע, באופן בלעדי, על ידי מר כהן – כלכלן החטיבה ונוהל ישירות למול מר לוי – אחד מבעלי החברה, מבלי שהמבקש היה מעורב בכך והוא היה אחראי על מערך הלקוחות ושיווק בלבד.
זאת ועוד, העסק אותו מתעתד המבקש להקים, אומנם יעסוק בתחום הפחתת עלויות וייעוץ פיננסי – אותו ענף בו עוסקת החברה, אך אינו מתחרה בה באופן ישיר, שכן ישנן אינספור חברות העוסקות בענף זה ולפיכך הקמת העסק על ידי המבקש, אינה מאיימת על עצם קיומה של החברה ואין הדבר עלול לפגוע בה.
ב. היעדר משאבים שהושקעו בהכשרתו של מבקש.
בסעיף 6.1 להסכם, אומנם מצוין כי "במסגרת הסכם זה מתכוונת גב' כהן לחשוף את המבקש לראשונה אל תוך קרבי פעילותה, הידע והניסיון שלה וסודותיה המסחריים והיא תשקיע משאבים וכספים רבים בהכשרתו המקצועית בתחום החיסכון בעלויות לצורך ניהול החטיבה", אך בפועל, לא השקיעה החברה משאבים או מאמצים או כספים לשם הכשרתו המקצועית של המבקש, בוודאי לא בזמן הקצר בן חמישה חודשים בו היו הצדדים בקשר עסקי והוא אף לא התעסק כלל וכלל בצד המקצועי, אלא בצד השיווקי בלבד.
ג. היעדר תמורה מיוחדת כנגד התחייבות המבקש לאי תחרות
בסעיף 6.2 להסכם אומנם מצוין כי "בגמר מתן שירותי הניהול, תשולם תמורה מיוחדת על פני התקופה הנוספת, בין היתר, כנגד התחייבות המבקש וחברת הניהול לאי תחרות" ואולם סעיף 3.5.1 להסכם קובע כי "אם שירותי הניהול יסתיימו ביוזמת גב' כהן במהלך השנה הראשונה ממועד חתימת הסכם זה תהיה חברת הניהול זכאית לקבל דמי ניהול גם לאחר הפסקת מתן שירותי הניהול וזאת עד אשר דמי הניהול שישולמו לו יגיעו כדי המימון הראשוני שיועמד ויוזרם על ידי חברת הניהול לחטיבה" כלומר המבקש יהא זכאי להחזר השקעתו הראשונית בחטיבה, הא ותו לא ואין המדובר בתמורה מיוחדת.
ד. תום ליבו של המבקש המבקש החליט על הקמת עסק, רק לאחר סיום הפעילות המשותפת עם החברה ולא במהלכה. אומנם, הוסכם בין הצדדים, כי המבקש ימשיך לשאת בחלקו בעלויות עד לסיום החיובים האפשריים וכן יהיה מעורב בהליכי הגבייה למול הלקוחות ואולם למעט זה, הקשר העסקי בין הצדדים הסתיים. יתירה מזאת מאוחר יותר התברר כי החברה ביטלה את החטיבה הנדונה לאחר שלא צלח בידה להביאה לכדאיות תפעולית ולרווחים, עובדה המחזקת את הנתק בתחרות עסקית מול החברה.
ה. היקף ההגבלה
ההגבלה לעניין אי תחרות, הן מבחינת זמן "בתקופת ההתקשרות בין הצדדים, בתקופה הנוספת ולתקופה של שנתיים מסיום התקופה האמורה", הן מבחינת סוג פעילות " בתחום של שירותי חיסכון בעלויות ו/או בשירותים ו/או במוצרים שגב' כהן תעסוק בשיווקם ו/או בנתינתם, הן במישרין והן בעקיפין, בין כעובד, יועץ בעל מניות, דירקטור או בעל תפקיד אחר" והן מבחינת הקף "עם כל לקוח של החטיבה ו/או של גב' כהן", הנה גורפת וחורגת מעבר לסביר, ואף אינה ריאלית לאור הנסיבות שתוארו לעיל.
ויודגש, כל הטענות של הצדדים והעובדות, מצריכות הוכחה.
לסיכום:
נראה כי אין סיכוי ממשי בקיום עסק להפחתת עלויות ע"י המבקש ובמידה ויתבע על כך קיים סיכוי קלוש עד קלוש ביותר להצלחת תביעה זו. נראה כי אין מניעה לפתיחת עסק כזה ע"י המבקש באופן מיידי.
בכבוד רב,
* הנתונים והשמות המופיעים בחוות הדעת שונו מטעמי חיסיון.