מבוטחים התלויים במידה רבה בעזרת הזולת, זכאים לגמלת שירותים מיוחדים מהמוסד לביטוח לאומי.
מבוטח אשר אושרה לו הזכאות לגמלת שירותים מיוחדים, יקבל שירותים לפי צרכיו, אשר יסייעו לו ולבני משפחתו בפעולות היום יום, ובהשגחה עליו.
הסוגיה המשפטית העולה היא, האם הזכאות לשירותים מיוחדים, נשללת מהמבוטח השוהה בבית אבות?
יש לציין, כי מקבילה כמעט זהה לגמלת השירותים המיוחדים, מושא המאמר, היא גמלת סיעוד, הקבועה בסעיף 225 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 ולכן, כל שיובהר בהמשך, נכון הן לגמלת סיעוד והן לגמלת שירותים מיוחדים.
המסגרת הנורמטיבית
הזכאות לגמלת שירותים מיוחדים, מעוגנת בסעיף 206 לחוק הביטוח הלאומי, הקובע, כי "שירותים מיוחדים הניתנים לאדם לפי פרק זה הם שירותים לטיפול אישי בו ולעזרת ביתו לשירותו האישי ולמשק ביתו".
תקנה 6 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (מתן שירותים מיוחדים), התשל"ט-1978, קובעת, כי "נכה המוחזק בדרך כלל במוסד בו ניתנים שירותי רפואה, שירותי סיעוד או שירותי שיקום, לא יהיה זכאי לקצבה מיוחדת".
לפיכך, תקנה 6, השוללת זכאות לגמלת שירותים מיוחדים, היא טכנית בעיקרה, שכן, על פי ניסוחה, כל שיש להראות בכדי לשלול זכאות לגמלה הוא, אם הזכאי שוהה בבית אבות.
יחד עם זאת, בתי הדין לעבודה בשנים האחרונות, בחנו את הגדרה "במוסד בו ניתנים שירותי רפואה, שירותי סיעוד או שירותי שיקום", וקבעו כי בפרשנות החוק והתקנות יש להתחשב בשינויי העיתים, שכן בשנים האחרונות, מעבר של מבוגרים למסגרות דיור מוגן הוא דבר שכיח למדי, ולמעשה מסגרות אלה הן בית מגורים עצמאי אשר "עטופים" בשירותי רווחה ובריאות, ולכן "תשלום גמלת סיעוד למבוטחים המתגוררים במסגרת דיור מסוג זה אינו סותר את תכלית החוק – הענקת סיוע למבוטחים התלויים בעזרת הזולת בביצוע פעולות היום יום, כדי לאפשר להם להמשיך ולתפקד בביתם ובקהילה, להבדיל ממי שעזב את מגוריו בקהילה והוא שוהה במסגרת מוסדית".(עב"ל(ארצי)24565-06-12 המוסד לביטוח לאומי נ' ישראלה ילון ז"ל).
עולה מכך, כי בדומה לפסקי דין רבים של בתי המשפט ובתי הדין לעבודה, וברוח תקופת ה"אקטיביזם השיפוטי", אמנם בפרשנות מילולית של החוק והתקנות, השאלה היא טכנית והתשובה עליה בהירה וחדה, נאמר והושרש, כי "במקרים בהם פרשנות צרה של החוק מובילה לתוצאה אבסורדית, יש לתת פרשנות אשר תגשים את מטרתו של החוק". (א' ברק, פרשנות במשפט (כרך שני – פרשנות החקיקה, עמ' 282).
חיזוק לכך, ובהמשך ישיר למקרה "ילון" לעיל, קובע בית הדין לעבודה, כי "יש לבחון בכל מקרה לגופו את מהותו של המוסד או את מהות המחלקה במוסד שבו מתגורר הנכה הזכאי לגמלת שר"מ… ואת מהותם של השירותים שאותו מוסד מספק, לצורך הכרעה בשאלה אם מגורים באותו מוסד שוללים מהמבוטח את זכאותו לגמלת שר"מ" (עב"ל (ארצי) 14668-10-13 פלונית – המוסד לביטוח לאומי).
אחרית דבר
תכליתו של החוק במתן גמלת שירותים מיוחדים, היא להעניק סיוע כלכלי למבוטח התלוי בעזרת הזולת בביצוע פעולות היום יום, בכדי שזה ימשיך לתפקד בביתו ובקהילתו. שהייה בבית אבות, אשר מספק שירותי רווחה ובריאות, לא סותר זאת. לכן, מעבר לשאלה היכן שוהה הזכאי, יש לבחון את מהותו של המוסד בו שוהה הזכאי, דהיינו, אילו שירותים הוא מספק.
במידה ובית האבות בו שוהה הזכאי מספק שירותי סיעוד וזהו תכליתו ואופיו, אזי כי מהותו היא של מוסד סיעודי הסותר את תכליתו של החוק ולכן יש ויצדיק שלילה של הזכאות לשירותים מיוחדים. במידה ובית האבות בו שוהה הזכאי, לא מספק שירותי סיעוד, אלא מספק שירותי רווחה ובריאות, אזי כי אופיו הוא כשל ביתו הפרטי של הזכאי, והשהיה בו תקבל משמעות טכנית בלבד.
אשר על כן, במקרה בו זכאי לגמלת שירותים מיוחדים מהמוסד לביטוח לאומי, שוהה בבית אבות, אין לשלול אוטומטית את זכאותו לגמלה, אלא, יש לבחון את מהותו של מוסד זה על שירותיו ואופיו.
