3.5.12
בפס"ד ת.א 20078-07-09 התקיים דיון בין נ' (להלן: "התובע") לבין חברת הפניקס (להלן: "הנתבעות") בעניין קרנות פנסיה. הסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים קיבל תוקף של פסק דין ונותרה מחלוקת בין הצדדים לעניין פסיקת הוצאות ושכר טרחת עו"ד.
טענות התובע: יש לפסוק לו הוצאות ריאליות, כלומר בהתאם למה שהתחייב כלפי עורך דינו שהם 20% + מע"מ מכל סכום שיפסק עבורו.
לדבריו, מדובר בסכום סביר ומידתי בתביעה לקבלת גמולי ביטוח. זאת, היות והתובע נאלץ להגיש תביעה לביהמ"ש ופניותיו לחב' הביטוח לא נענו כלל וכלל, הנתבעת הקשתה בכל ניהול ההליך המשפטי, הגישה בקשות סרק, בקשות לדחייה על הסף וכיו"ב. ההצלחה בתיק מסורה לב"כ של התובע שעבד קשה על מנת להשיג את המבוקש ואת שהתקבל בתיק. עוד מוסיף התובע, כי על מנת שלא יצא ניזוק ובחסרון כיס כתוצאה מהגשת התביעה בה זכה ובה התקבלו למעשה כל טענותיו, יש לפסוק לו שכ"ט בשיעור ריאלי של 20% + מע"מ.
טענות הנתבעת: עניינה של התביעה הוא במיצוי זכות פנסיונית (חלף שכר עבודה) ולא בתביעה נזיקית או בתביעה לתגמולי ביטוח ע"פ פוליסה ולכן אין לפסוק שכר טרחת עורך דין כפי השיעור המקובל בתביעות נזיקין או ביטוח. לטענת הנתבעת, ההליך נוהל על ידה באופן יעיל וקצר. כמו כן הוסיפה הנתבעת, כי לא נגרמה לתובע טרחה משמעותית בניהול ההליך. לא ניתנו תצהירים ולא התקיים הליך הוכחות וחקירות. מעבר לכך, היענות לבקשת התובע תביא לפסיקת שכ"ט של מעל 100,000 ₪, ושכ"ט זה אינו סביר בנסיבות העניין ומנוגד להלכה הפסוקה. לטענתם, יש לפסוק שכר טרחת בהתאם לתעריף המינימאלי של לשכת עורכי הדין, ולטענתם לא יותר מסך של 5,000₪.
החלטת ביהמ"ש:
הקריטריונים לפסיקת הוצאות משפט פורטו בהרחבה בבג"ץ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסכמת למתן רישיונות ייבוא– משרד התעשייה והמסחר. שם נפסק כי יש לפסוק לצד הזוכה הוצאות משפט ריאליות, סבירות, הכרחיות ומידתיות בנסיבות העניין.
מעבר לכך, התנהלותה של הנתבעת לא היתה עניינית, הנתבעת אילצה את התובע להגיש תביעה ויש לקבוע כי לא היתה סבירה בנסיבות העניין.
כיום, ע"פ הפסיקה, אין הכרח לתעריף המינימאלי של לשכת עורכי הדין, היות וזו לא שקולה להוצאות המשפט בפועל, והנן הרף התחתון בלבד "ודומה שמזה שנים הוא חסר משמעות בחיי המעשה" (כדברי כב' השופט, כתוארו אז, א' גרוניס בע"א 9535/04 סיעת ביאליק 10 נ' סיעת "יש עתיד לביאליק")
שיקול נוסף, היחס בין הסעד המבוקש בתביעה לבין הסעד אשר התקבל בסופו של יום מראה כי התביעה למעשה התקבלה במלואה.
עוד הוסיף ביהמ"ש, כי פסיקת הוצאות יכולה להוות כלי מחנך כלפי חברות הביטוח, גם אם בכובען כקרנות פנסיה. על חברות הביטוח וקרנות הפנסיה לפעול ע"פ תנאי החוזה שהן עצמן ניסחו ובתום לב. תוך ידיעה כי אם לא יעשו כן, יאלצו לשלם הוצאות לא מבוטלות בשל כך.
באשר להוספת המע"מ- היות והנתבע הינו אדם פרטי, עליו לשלם מע"מ עבור שירותיו של בא כוחו. לאור הרציונאל של פסיקת הוצאות ריאליות ובשים לב לנוסח תקנה 512(ג) לתקנות הסדר האזרחי התשמ"ד- 1984, הרי שיש לכלול בשכר הטרחה את תוספת המע"מ.
יחד עם זאת, התובע לא צרף לבקשתו העתק מהסכם שכר הטרחה לשם הוכחת גובה שכר הטרחה הנטען, על אף שעל בסיס הסכם זה מבוססות כל טענותיו. התובע לא הניח תשתית ראייתית מספקת להוכחת הטענה כי ישלם לב"כ 115,000 ₪.
שנית, ההוצאות המבוקשות ע"י התובע אינן סבירות ומדתיות בנסיבות העניין, בתיק התנהלו בסה"כ שתי ישיבות, לא התקיימו הליכים מקדמיים רחבי היקף וכיו"ב. יש לומר כי היקף העבודה בתיק זה לא היה רב בהשוואה לתיקים אחרים.
סיכומם של דברים נפסקו לתובע הוצאות בשיעור של 7.5% + מע"מ בסך של 43,500 ₪ + 650 ₪ אגרת ביהמ"ש + 4600 ₪ החזר בגין חוות דעת רפואית.
דוד סער, עו"ד
(הערת המחבר: האם פסיקת הוצאות בסך של 7.5% הינם "כלי מחנך כלפי חברות הביטוח"??? חוששני שלא…)
