סוהר פוטר מהשב"ס. לטענתו, פיטוריו מן השב"ס היו בלתי מוצדקים. עם פיטוריו, קמה לו זכאותו לגמלה מכוח חוק הגמלאות, אך מפאת כבודו, סירב הסוהר לקבלה, וביקש לנהל מאבק משפטי על פיטורים בלתי מוצדקים. בד בבד, הוא סבל ממצוקה כלכלית. לצורך כך, הוא פנה לקבלת ייצוג אצל עורך דין.עורך דינו הגיש, לבקשתו, תביעה לבית הדין לעבודה. אלא מאי, שעל פי חוק, בין שירות בתי הסוהר לבין הסוהרים לא חלים יחסי עבודה, והתביעה נדחתה. בינתיים, המועד להגשת תביעה לגמלאות חלף, והסוהר לשעבר נותר חסר כל.
האם עורך דינו התרשל? שאלה זו נדונה בתובענה בגין התרשלות שהגיש הסוהר כנגד עורך דינו (תא (חי') 1229-05 כמאל שוואח נ' עו"ד אפרים ארנון (ניתן ביום: 4.02.10)). לטענת עורך הדין, הלקוח ביקש ממנו להעלות טענה מתחום יחסי העבודה, והוא "נאלץ" להיעתר לדרישת הלקוח. האם טענה שכזו יכולה לעמוד?
בית המשפט שלל מכל וכל טענה זו, תוך שהוא מסתמך על דחיית טענות דומות שנשמעו בהליכים דומים, לדוגמא על"ע 2/80פלוני נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בישראל, תל–אביב–יפו, ותוך שהוא מאזכר את ההלכה הפסוקה, ולפיה על סניגור (נאמר בהקשר הפלילי) לדחות את שיקול הדעת של הלקוח מפני שיקול דעתו, חרף הסכנה כי הלקוח יבוא אליו בטרוניה, וגם אם בדיעבד מתברר כי שיקול הדעת היה מוטעה. מאידך, עורך הדין הוא שלוחו של הלקוח, ועליו לפעול לאור האינטרסים שלו, ופעולה בניגוד להסכמת הלקוח פוגעת ביחסי האמון. כיצד מיישבים סתירות אלו?
באותו פסק דין חויב עורך הדין לפצות את לקוחו בגין רשלנותו, ונפסק כי בנסיבות שבהן הלקוח סירב לקבל את הגמלה מן השב"ס, מתוך חשש כי בכך יש משום 'הודאה' בנכונות פיטוריו, היה על עורך הדין לכתוב לשב"ס מכתב בשם לקוחו, ובו הוא מציין כי אין בקבלת הגמלה לסתור טענות הלקוח בגין פיטוריו הלא מוצדקים. עורך הדין יכול היה, במקביל, לזמן לפגישה את הלקוח ואת נציגי השב"ס, ולבקש מנציגי השב"ס להסביר ללקוח – הסוהר לשעבר, כי קבלת הגמלה עצמה אין בה משום הודאה או הכרה בצדקת הפיטורים.
בית המשפט קבע כי עורך הדין לא הכיר כלל את המטריה המשפטית של גמלאות שירות בתי הסוהר, וכי פנייתו לבית הדין לעבודה, לא נולדה "בשל רצון הלקוח" (רצון שהיה ניתן לספק על ידי הבהרת אי הסכמת הלקוח לפיטורים), אלא בשל אי בקיאות עורך הדין במטריה הנדונה.
דוד סער, עו"ד
