להערכת סיכויי תביעתך:

שם
דוא"ל
טלפון
הודעה
משרד עורכי דין - פרטי התקשרות

לא כל פרסום או אמירה מקימה עילה לתביעה בגין לשון הרע. יש לבחון כל מקרה ומקרה בהתאם לנסיבותיו המיוחדות וליישמו בהתאם לפסיקה ולחקיקה. לצורך כך, אם הנך חש שפגעו בשמך הטוב, מומלץ לפנות לקבלת ייעוץ משפטי אצל עורך דין מנוסה ובקיא בנבכי החוק והפסיקה בתחום לשון הרע.

כבר אמרו חז"ל : "החיים והמוות ביד הלשון", ללמדך כי לשונו של אדם עלולה לסבכו ולהמיט עליו אסונות רבים. אמנם בענייננו אסתפק אך ורק בפגיעה בכיסו של המוציא לשון הרע, אך גם בכך דיינו.

חוק איסור לשון הרע

החוק המסדיר את הכללים בענייני לשון הרע והוצאת דיבה הוא חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965. חוק זה קובע שורה ארוכה של איסורים החלים על אדם, שאם יעבור עליהם ייחשב כמוציא לשון הרע ואף פיצוי ללא הוכחת נזק, בסכום שלא יעלה על 50,000 ₪. פרסום לשון הרע, בכוונה לפגוע, לשני בני אדם או יותר זולת הנפגע, מהווה עבירה פלילית, בגינה יוטל עונש של עד שנת מאסר ואף ניתן לקבל פיצוי ללא הוכחת נזק, בסכום שלא יעלה על 50,000 ₪.

העוולה של פרסום לשון הרע כוללת שני יסודות. היסוד הראשון הוא יסוד "הפרסום": ללא "פרסום" לא תיתכן עוולה על פי החוק. "פרסום" מוגדר בסעיף 2 לחוק, ומהווה כל מעשה של העברת מסר לאדם אחד או יותר זולת הנפגע. היסוד השני של עוולת הפרסום הוא היות הדברים "לשון הרע".

סעיף 1 לחוק מגדיר "לשון הרע" כדלקמן:

"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –

  1. להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם.
  2. לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו.
  3. לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו.
  4. לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו.

פרסום לשון הרע לא חייב להיות בע"פ או בכתב בלבד, אלא יכול להיות גם בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.

פרסום לשון הרע עשוי להוות גם עבירה פלילית בהתאם לסעיף 6 לחוק הקובע, כי אדם המפרסם לשון הרע, בכוונה לפגוע, לשני בני אדם או יותר זולת הנפגע, דינו – מאסר שנה אחת.

בשונה מהעוולה האזרחית, בעבירה הפלילית קיימים שלושה יסודות, כאשר שניים מתוכם זהים ליסודות בעוולה האזרחית, הם יסודות "הפרסום" ו"לשון הרע", והיסוד השלישי הוא שהפרסום יהיה לשני בני אדם נוספים זולת הנפגע, בעוד שבעוולה האזרחית הפרסום צריך להיות לאדם אחד זולת הנפגע. כמו כן, בעבירה הפלילית חייבים להוכיח מחשבה פלילית מיוחדת הצריכה להתלוות ליסודות העובדתיים של העבירה. מחשבה פלילית זאת מתבטאת בין היתר גם בדרישה שפרסום לשון הרע יעשה "בכוונה לפגוע".

מהו המבחן הקובע?

הפסיקה קבעה, כי המבחן שבאמצעותו ייקבע שאכן דברים מסוימים שפרסם פלוני עלולים להוות לשון הרע כלפי אדם פלמוני, הוא מבחן אובייקטיבי, כלומר לא קובע מה חושב התובע המרגיש עצמו נפגע, אלא מה שקובע הוא כיצד עלולה החברה לקבל את הדבר שבאותו פרסום. המבחן הוא על פי"האדם הסביר" אשר לפי הבנתו יש לפרש את משמעות המסר.

החוק קובע כי פרסום לשון הרע מהווה עוולה אזרחית והחיל על עוולה זו חלק מהוראותיה של פקודת הנזיקין. החוק גם קובע כי פרסום לשון הרע עשוי להוות גם עבירה פלילית שדינה מאסר שנה אחת, ובלבד שפרסם אדם לשון הרע בכוונה לפגוע, לשני בני-אדם או יותר זולת הנפגע.

מהו פרסום?

החוק מונה רשימה רחבה של דרכי פרסום לשון הרע: בעל-פה, בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל, וכל אמצעי אחר. לצורך התגבשות העוולה, החוק דורש כי הפרסום יהיה לאדם אחד לפחות מלבד הנפגע.

להמשך קריאה לגבי פיצויים והוכחת נזק לשון הרע

קללות וגידופים

מי במדינתנו הקטנטונת וחמת המזג לא נתקל בחיי היום יום בקללות וגידופים הנשלחים לעברנו מעוברי אורח עמם אנו באים במגע, למשל במהלך הנהיגה בכבישים, בתור לקופת חולים או בסופר או כשתופסים לנו את מקום החניה?

מצד אחד קללות וגידופים המופנים כנגד אדם עלולים להשפילו ולבזותו בעיני הבריות. מצד שני, קללות מהוות חלק מהחיים החברתיים במדינה, ולפיכך קיים חשש כי הכרה שיפוטית גורפת בגידופים כ"בלשון הרע" תביא להצפת בתי המשפט בתביעות שזו עילתן (ראה שנהר, דיני לשון הרע, תשנ"ז, בעמוד 131). על מנת לקבוע האם יש בקללה מסוימת משום לשון הרע, יש לבחון את נסיבות המקרה. יש לשקול את הנורמות החברתיות במקום שבו נאמרו הדברים, את נימת הדיבור, את הקול ואת ההקשר שבהם נאמרו.
כאשר מדובר בפרסום שנעשה בשעת כעס ומריבה, לרוב הוא לא יתפרש על ידי האדם הסביר כמבטא אמירה עובדתית. בדרך כלל, יתפרש פרסום כזה כביטוי של כעס, אשר אין בו, במבחן האדם הסביר, כדי להקים אחריות לפי חוק איסור לשון הרע.
ביטויים מסוג זה אינם מבטאים ברגיל אמירה עובדתית, ואינם מיועדים להיות מובנים כאמירה כזו. ככל שהשימוש בגידופים שכיח יותר, כך נעשית פגיעתם לקשה פחות, עד כי אמירת גידופים מסוימים בנסיבות מסויימות לא תגרום עוד לפגיעה ממשית.

מקרה לדוגמא

למשל, בפרשת דיאב נ' דיאב הנתבע אמר לתובע: "הסתלק מכאן, כלב בן כלב, נביא שקר סתום עין". בית המשפט העליון דחה את טענת הנתבע כי הדברים שאמר היו לכל היותר קללות המוניות, עלבון, וגידופים שאין בהם לשון הרע. בית המשפט העליון קבע כי בדברים אלה יש משום לשון הרע על רקע המציאות החברתית בכפרו של התובע.

כך גם במקרה אחר נקבע כי כינויי גנאי כגון "עלוקה" ו"נפל" הנאמרים כלפי עורך דין לאחר דיון בבית משפט בנוכחות קהל עורכי הדין, הינם בגדר לשון הרע, מששומע סביר עשוי לפרש גינויים אלה כאמירות עובדתיות, והדבר אף עלול לפגוע במשלח ידו של עורך הדין. ראה: ע"א (ת"א) 3245/04 עו"ד בננסון נ' פלד, תק-מח 2006 .

 

עוד נקבע כי פרסום פומבי שבו נאמר על אדם שהוא "טיפש שבטיפשים" מהווה לשון הרע ראה: ת"א (ב"ש) 2594/89 פרץ נ' פוטולצקי, תקדין-שלום, כרך 91.
במקרה בו נאמר כי הנפגעת הגיעה לאשר הגיעה בזכות זה "שפתחה רגליים", נקבע כי האמירה אינה בגדר גידוף אלא קביעת עובדה, המשליכה על מעמדה ותפקידה של הנפגעת ומאמירה זו יכלו הנוכחים להבין שהנפגעת זכתה בתפקידה לא בזכות כישוריה אלא בגלל מערכת יחסים אישית עם גורמים שונים. ראה: ע"א (ב"ש) 1010/09 פחימה נ' דלילה.

למשרדנו ניסיון רב בתחום תביעות לשון הרע. צוות עורכי הדין במשרדנו מספק ללקוחותיו ייעוץ וייצוג משפטי שוטף בתביעות לשון הרע ובעל ניסיון רב בתחום.

מידע הרחבה