להערכת סיכויי תביעתך:

שם
דוא"ל
טלפון
הודעה
משרד עורכי דין - פרטי התקשרות

האם חוק ההתיישנות חל גם על חובות של הביטוח הלאומי?

חוק ההתיישנות מסדיר את פרק הזמן בו ניתן לתבוע גוף ו/או אדם בהתאם לראש הנזק הנטען ויש לבדוק היטב את פרק זמן ההתיישנות, מאחר ולכל ראש נזק ועילה, מועד התיישנות המתאים לו.

אחד הגופים שניסו לטעון כי אצלם לא חל פרק זמן של התיישנות הוא המוסד לביטוח לאומי, כאשר טענת המוסד לביטוח לאומי הינה כי התיישנות אינה חלה אצלם לא במקרה שבו הם נתבעים לשלם לאדם כלשהו כספים, אלא במקרה הפוך, דהינו אדם שלטענתם חייב להם כסף לא תעמוד לו טענת התיישנות כלפי המוסד לביטוח לאומי והמוסד לביטוח לאומי יוכל להיפרע ממנו בכל עת.

גביית חובות ישנים ע"י המוסד לביטוח לאומי, הסוף?

גביית חובות עבר ע"י המוסד לביטוח לאומי, הפך לדאבון רבים מאיתנו למחזה שכיח ונפוץ במחוזותינו. ביום בהיר וצח עלול אף אתה למצוא בתיבת הדואר שבדירתך, מכתב מאת המוסד ולפיו בהתאם לרישומים שונים שערך, עלייך לשלם עשרות אלפי שקלים, שנצברו לחובתך החל משנת תרפפ"ו.

 

סעיף 5 לחוק ההתיישנות קובע כי התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה, הינה 7 שנים!  – לכאורה, גם דרישות החוב של המל"ל, העולות על 7 שנים, דינן להתיישן. אלא שעל מנת לעקוף מכשול ההתיישנות, מגדיר עצמו המוסד כמעין רשות "אקס-טריטוריאלית", ומממש את פועלו, באמצעות שימוש בהליכי גבייה מנהליים לפי פקודת המיסים. משמעות השימוש בהליכי גבייה מנהליים, הינה כי המוסד נוהג כאילו יש בידו "פסק-דין" נגד אותו מבוטח, דבר שממילא מונע העלאת טענת התיישנות.

 

בשנת 2010 ניתן פסק דין תקדימי של העליון [הלכת נסייר], שם נקבע כי הוראות חוק ההתיישנות חלות גם על חובות הנגבים מהאזרח במסגרת הליכי גבייה מנהליים וכי אין בהליכי גבייה אלו כדי להעניק לרשות יתרון מהותי כלשהו. אלא שחרף הלכת נסייר הנ"ל, המוסד לביטוח לאומי, המשיך בדרכו לגבות דמי ביטוח אשר התיישנו, תוך שימוש בהליכי גביה מנהליים.

 

לאור זאת, הוגשה לאחרונה בקשה לאישור תובענה כתובענה ייצוגית כנגד המוסד לביטוח לאומי, במסגרתה מתבקש ביהמ"ש ליתן סעד הצהרתי וצו מניעה קבוע, לפיו המוסד מנוע מלהפעיל אמצעי גבייה מנהליים ביחס לחובות נטענים שהתיישנו, כמו כן, להורות למוסד להשיב את כל הכספים שגבה, לפחות במהלך השנתיים האחרונות.

האם חלה התיישנות על חוב למוסד לביטוח לאומי?

עד לאחרונה היתה קיימת הלכה של בית הדין הארצי לעבודה דב"ע לה/0-22 המוסד לביטוח לאומי נגד דבורה כרמלי (פד"ע ו' 371), אשר קבעה כי היחסים בין המוסד לביטוח לאומי לבין המבוטח הינם יחסים במשפט פומבי וגביית דמי הביטוח הלאומי הינם כגביית מס על פי פקודת המיסים, ולפיכך, חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, הקובע תקופת התיישנות בת 7 שנים לכל תביעה, איננו חל חוב דמי ביטוח לאומי.

תביעה אשר הוגשה ע"י לבנה חג'ג' נ' המוסד לביטוח לאומי (תיק ב"ל 3142/09 בנצרת), בה עתרה התובעת לביטול חוב כספי לנתבע, שנוצר כתוצאה מאי תשלום דמי ביטוח לשנת 2000, 2001 ושנת 2002. התובעת טענה כי חלה התיישנות על גביית החוב, והנתבע טען כי חוק ההתיישנות אינו חל על תביעות של המוסד לביטוח לאומי לתשלום דמי ביטוח.

התובעת טענה כי חלף זמנה של הלכת כרמלי לעיל, בייחוד לאחר חקיקתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ואין עוד לראות ביחסים בין הנתבע למבוטחים כ"יחסים במשפט פומבי", כפי שמוגדרים בהלכת כרמלי, אלא כיחסים חוזיים, מאחר ובמצב הנוכחי קיים חוסר שוויון בין תביעות מבוטחים כנגד הנתבע שדינן להתיישן, לעומת תביעות הנתבע כנגד מבוטחים, שאינן מתיישנות.

בית הדין, בבואו לקבוע את דין התביעה, הביא להשוואה הלכה שנקבעה לאחרונה ע"י בית המשפט העליון, לפיה נתבע יכול לטעון טענת התיישנות בתביעה אשר הגישה רשות מנהלית כגון עיריה בגין חוב ארנונה. כמו דמי הביטוח הלאומי, חוב ארנונה נחשב למעשה למס, אשר דיני ההתיישנות הרגילים אינם חלים עליו. עד להלכה החדשה בעניין רע"א 187/05 נעמה נסיר נ' עיריית נצרת עילית (לא פורסם), אשר ביטלה את ההלכה הקיימת.

בית הדין קבע כי לא קיים הבדל בין חוב לרשות מנהלית לבין דמי ביטוח לאומי הנגבים ע"י הנתבע, ולכן קבע כי הנתבע מנוע מלתבוע חוב בגין דמי ביטוח לתקופה העולה על שבע השנים הקבועות בחוק ההתיישנות.

הרפורמות

מליאת הכנסת אישרה בקריאה טרומית את הצעת החוק: "תיקון – דרישה לתשלום דמי ביטוח בתוך שבע שנים", התשע"ג- 2013, אשר הוצעה ע"י ח"כ אמנון כהן מש"ס.

עד היום, חייב אדם לשלם את חובו למוסד לביטוח לאומי בכל תקופה, בין אם עבד ובין אם לאו. המוסד לביטוח לאומי יכול לדרוש מהחייב את סכום החוב בכל עת, ללא מגבלת התיישנות. בהרבה מקרים, אנשים צעירים, עוד לפני שירותם הצבאי, היו חייבים סכום מסוים לביטוח הלאומי וכלל לא ידעו כי יש להם חוב.

לאחר שנים, ולפעמים עשרות שנים, לפתע "מתעורר" המוסד לביטוח לאומי ודורש את תשלום החוב הנ"ל, כאשר הוא כולל ריבית והצמדה, ומסכום חוב קטן במקור, הפוך הסכום לחוב ענק אשר נופל על החייב "כרעם ביום בהיר". החייב שלא ידע שיש לו חוב בכלל, פתאום, לאחר שנים רבות, מגלה שהוא חייב למוסד לביטוח הלאומי עשרות ואף מאות אלפי שקלים ובכדי להבטיח את תשלום החוב, המוסד לביטוח לאומי אף מעקל את הדירה בשל כך וכיו"ב.

לאור האמור, הגיש ח"כ אמנון כהן מש"ס הצעת חוק ולפיה, המוסד לביטוח לאומי יוכל לדרוש את תשלום דמי הביטוח, לכל המאוחר, עד תום 7 שנים מהמועד לתשלום. דמי ביטוח שתשלומם לא נדרש בתקופה האמורה, לא יגבו עוד ואי תשלומם לא יפגע בזכויות לקצבה או לגמלה. הוראה זו, לא תחול במקרים בהם המבוטח גרם לכך שלא ניתן היה לדרוש ממנו את התשלום בתוך המועד הקובע.

בהצעה תמכו 34 ח"כ ולא היו מתנגדים. ההצעה תועבר לוועדת העבודה והרווחה, להכנתה לקריאה ראשונה.

המקרים
  • הענין הובא בפני כבוד השופטת הנשיאה בפועל איטה קציר מבית הדין האזורי לעבודה בנצרת (ב"ל 3142-09). באותו המקרה נידונה תביעה לביטול חוב כספי של התובעת כלפי הנתבע, המוסד לביטוח לאומי, בגין חוב שנוצר בשל אי תשלום דמי ביטוח לשנת 2001 ו- 2002. הנתבע טען כי חוק ההתיישנות אינו חל על תביעות של המוסד לביטוח לאומי. כבוד השופטת שדנה בתיק מציינת כי גם כשמדובר ברשות מנהלית, אין בכך כדי לעצור את הצד שכנגד מלהעלות נגדו טענת התיישנות. אשר על כן, תביעת התובעת לביטול החוב שנוצר בגין אי תשלום דמי ביטוח מתקבלת והמוסד לביטוח לאומי ישיב לתובעת את הכספים שגבה ממנה בגין החוב בתקופת ההתיישנות, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום גבייתם ועד מועד התשלום בפועל. כמו כן, המוסד לביטוח לאומי חוייב בתשלום של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.
  • בפסק דין שניתן לאחרונה, [ב"ל 3142-09, חג'ג' נ' המוסד לביטוח לאומי] קבע בית הדין האזורי לעבודה בנצרת שנישום יכול להתגונן בטענה שחוב לביטוח לאומי התיישן כנגד הליכי גבייה שמפעיל נגדו המוסד לביטוח לאומי מכוח פקודת המסים. לתובעת היה חוב בגין אי תשלום דמי ביטוח לאומי בשנים 2000 - 2002. התובעת טענה כי חלה התיישנות על גביית דמי הביטוח הלאומי, בעוד שהביטוח הלאומי טען כי חוק ההתיישנות אינו חל על תביעות של המוסד לביטוח לאומי לתשלום דמי ביטוח.
    הדין בעבר היה שבכל הנוגע ליחסים שבין הביטוח הלאומי למבוטחים חל המשפט הפומבי, ומאחר והחוב לביטוח לאומי הינו למעשה מס הנגבה באמצעות פקודת המסים (גבייה), לכן חוק ההתיישנות אינו חל על תביעות של המוסד לביטוח לאומי לתשלום דמי ביטוח, ודיני ויתור על חוב ומחילת חוב אינם חלים.

    בפסק הדין נשוא מאמר זה, שונתה ההלכה, על סמך פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט העליון, שם נפסק שלחייב עומדת הזכות להעלות טענת התיישנות כנגד חוב מנהלי המשולם על פי פקודת המסים ,שנוצר לו כלפיי רשות מקומית. הנימוקים לכך הם שהרציונלים העומדים ביסוד טענת ההתיישנות, כוחם יפה גם כאשר מדובר בחוב הנתבע בהליך גבייה מינהלי – האזרח מתקשה בשמירת ראיותיו, זקוק לוודאות תקציבית ואין מקום להשאירו חשוף בפני תביעה ללא מגבלת זמן.
    בית הדין קבע כי אין הבדל בין הביטוח הלאומי ובין רשות מנהלית אחרת לעניין זה, וזאת מהסיבה שמהות תשלום המס נועדה לרשות המקבלת אותו לפעול לטובת האזרחים המחויבים בתשלומו. לכן, אין זה משנה אם הרשות היא רשות מקומית או המוסד לביטוח לאומי. 

    בית הדין הוסיף וקבע  שהמוסד לביטוח לאומי מנוע מלתבוע חוב בגין דמי ביטוח לתקופה העולה על שבע השנים הקבועות בחוק ההתיישנות, וזאת לאור הלכת בית המשפט העליון, שגם על הליך גבייה מנהלי כזה חלה עליו התיישנות.

    המוסד לביטוח לאומי נדרש להשיב את הכספים שגבה ביתר, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין.