משרד עורך דין

אבהות

להערכת סיכויי תביעתך:

שם
דוא"ל
טלפון
הודעה
משרד עורכי דין - פרטי התקשרות

סירוב לבצע בדיקת רקמות משמש ראיה לחובת המסרב


בית המשפט דחה תביעה לפסק דין הצהרתי, לפיו התובעת היא בתו של אביה המנוח, שהינו יהודי. בעניין זה דובר באישה עולה מאתיופיה, אשר עלתה לישראל מכח חוק השבות, לאחר שטענה כי אביה הינו המנוח, שהיה יהודי. זמן מה לאחר עלייתה של התובעת ארצה החליט משרד הפנים על הקפאת סל הזכויות של התובעת כעולה חדשה, עקב ממצא של מנהל האוכלוסין לפיו התובעת איננה בתו של המנוח. הוצע כי התובעת תעבור בדיקת רקמות עם דודיה, אחיו של המנוח, אולם התובעת סירבה בתוקף לבדיקה.
בית המשפט קבע כי אף על פי שמדובר באישה מבוגרת, ראוי להכריע בשאלה כמו בכל תביעת אבהות, היינו על פי "סיווג רקמות". סירובה של התובעת להיבדק, ללא טעם סביר לסירוב, ישמש ראיה לחובתה בעניין.
בית המשפט קבע כי במקרה דנא יש לעשות שימוש בכלים המשמשים את בתי המשפט לצורך תביעות אבהות "רגילות". הכלי המרכזי והאמין ביותר הידוע כיום הוא "בדיקת הרקמות". מדובר בבדיקה פשוטה, קלה ומהימנה, אשר הוגדרה כבר כ"ידיעתו השיפוטית של בית המשפט". על כן, כאשר אפשרי הדבר, יעדיף בית המשפט להכריע על פיה. דודיה של התובעת המתגוררים בישראל הסכימו לביצוע הבדיקה, אולם התובעת לאורך כל ההליכים סירבה. בית המשפט קבע כי אמנם זכותו של צד לסרב לביצוע בדיקת הרקמות ואין בית המשפט יכול לחייבו בניגוד לרצונו, אולם במידה ויש בכוחה של הבדיקה להכריע בנוגע לסוגיה שבמחלוקת, אזי יש בסירוב לביצוע הבדיקה משום כבישת ראיה, המסכלת את עצם עשיית הדין והאפשרות של הוצאתו לאור.

על כן, יכול סירוב זה לשמש ראיה שיש בה כדי להכריע לחובתו של הסרבן. בדיקת רקמות, אשר נעשית חדשות לבקרים, היתה יכולה להוכיח אחת ולתמיד כי התובעת היא בתו של המנוח, כפי שהיא עצמה דרשה שבית המשפט יצהיר. סירובה הוא תמוה ביותר וישמש כראיה לחובתה. התוצאה היתה דחיית התביעה.

דוד סער, עו"ד

מאמרים נוספים בנושא:

בדיקת אבהות אל מול טובת הילד

1.11.11

 

בתיק תמ"ש 42126-07-10 מ.ע נ' ל.ס ,ע.ס נדון המקרה הבא: המבקש (האב) הכיר את המשיבה (האם) ולאחר קשר קצר נולדה בת, אשר כיום הינה כבת 8 שנים (הקטינה). סמוך ללידה נרשמה הקטינה במשרד הפנים כבתו של האב ובהסכמתו.

 

ביהמ"ש: ניתן לכפות בדיקת אבהות על סרבן באמצעות סנקציה של מאסר

גבר נוטש את האישה עימה חי שנים רבות ועימה הוליד ילדים, ואת ילדיו, לטובת אישה אחרת. הגבר והאישה הקודמת לא נישאו מעולם, ואילו בינתיים נישא לאישה האחרת ואף נולד לו ילד ממנה. האישה הקודמת מבקשת לערוך בדיקת אבהות להוכחת אבהותו של הגבר. האם רשאי בית המשפט לכפות בדיקה זו על האב במקרה והוא מסרב לקיום הבדיקה? שאלה זו נדונה בתמ"ש (קריות) 10013/03 פלונית נ' פלוני (ניתן ביום 29.4.10).

 

ביהמ"ש: אין לבצע בדיקת אבהות כאשר הדבר נוגד את טובת הקטין

 

האם גבר הדורש ביצוע בדיקת אבהות, היות והוא חושד כי מי שנטען כי הוא בנו – אינו בנו, רשאי לקבל את מבוקשו מבית המשפט לענייני משפחה בכל מקרה ומקרה? שאלה זו נדונה בתמש (טב') 22602-09-10 אלמוני נ' פלונית (ניתן ביום 27.11.11).

 

ביהמ"ש : במקרים נדירים וקיצוניים ניתן לכפות על קטין קשר עם אביו


האם רשאי בית המשפט לכפות קשר בין קטין לאב, כאשר האם המשמורנית מסיתה את הבן כנגד האב, מחד, אך מאידך, אין בעצם כפיית קשר בין קטין לאב כל תועלת שכן רצונו של אדם (לרבות קטין), כבודו? שאלה זו נדונה בתמ"ש (קריות) 1090-02-09 פלוני נ' פלונית (ניתן ביום: 14.11.10).

 

 

ביהמ"ש: על גבר התובע בגין גניבת זרע מוטל נטל הוכחה כבד מאד

 

מה צריך להוכיח בבית המשפט גבר אשר טוען כי בת זוגו גנבה ממנו זרע? שאלה זו הועלתה בת"א (חי') 5950/07  פלוני נ' אלמונית (ניתן ביום 13.10.10).

 

 

זכותו של הגבר לעשות שימוש בביציות מופרות של אישתו לשעבר


בית הדין לענייני משפחה דחה את תביעתו של גבר למתן סעד הצהרתי, לפיו יאשר לו בית המשפט לעשות שימוש בביציות אישתו לשעבר אשר הופרו מזרעו, לצורך ביצוע הליך פונדקאות. הגבר הגיש ערעור על פסק הדין.

 

האם בכל מקרה של ספק באבהות תיערך בדיקת רקמות לקטין?


במקרה שלפנינו, תמ"ש 027588/00 אשר נדון בביהמ"ש לענייני משפחה בירושלים, נדון מקרה ובו בקשה של אב אשר ביקש לערוך בדיקת סיווג רקמות לקטין שמטרתה לשלול את אבהותו.

 

האם אישה רשאית להרות מזרע של גבר זר שנפטר?

כבוד השופטת אספרנצה אלון מבית המשפט לענייני משפחה הקריות, דנה  בסוגייה זו בפסק הדין: תמ"ש 13530/08, "משפחה חדשה" ואח' נגד היועץ המשפטי לממשלה ואח' (שניתן ביום 06/12/2009) קבעה, כי אין כל מניעה להתיר זאת, במקרה בו המנוח ביטא את רצונו הברור להעמיד לעצמו צאצאים,לאישה שלא הכירה אותו בחייו, לעשות שימוש בזרעו להפריה, והדבר אינו מנוגד לתקנת הציבור ולשיקולי טובת הילד.

דובר בגבר, שנפטר בגיל 22 ממחלת הסרטן, אשר הפקיד את זרעו בבנק הזרע בטרם החל בטיפול הכימותרפי. האשה שביקשה להרות מזרעו,היתה כבת 40, שלא הכירה את המנוח או את משפחתו בחייו, פנתה להוריו בבקשה להרות מזרעו. ההורים נתנו הסכמתם והאישה פנתה לבית המשפט בבקשה לאפשר לה לעשות שימוש בזרע לצורך הפריה.
האישה טענה, כי המנוח הביע בחייו את רצונו להמשכיות והעמדת צאצאים ונתן לכך ביטוי בהפקדת מנות הזרע. בנוסף טענה, כי יש לאפשר לה לממש את זכותה להורות וכן לאפשר לילד לדעת מיהו אביו. מנגד, נטען ע"י היועץ המשפטי לממשלה,כי לא הוכח רצון המנוח להעמיד צאצאים לאחר מותו עם אישה שלא הכיר,וכן כי שיקולי טובת הילד ותקנת הציבור,כל אלה,  מחייבים את דחיית הבקשה.

השופטת אספרנצה אלון ציינה עוד כי " בהיעדר הסדר חקיקתי מחייב ועל בסיס הנתונים הייחודיים של המקרה שבפניי, אין לי אלא לפסוק לפי מיטב הבנתי, אמונתי, ניסיון חיי והשכל הישר".

נקבע עוד, כי נקודת המוצא עליה מבוססות הנחיות היועמ"ש, לפיה רק קשר נישואין יכול להעיד על הרצון בהבאת ילדים לעולם, אינה בהכרח נכונה היום, נוכח השינויים הגדולים שעבר מושג המשפחה בחברה הישראלית, שאף מצאו ביטוי במשפט.במציאות זו, מתן היתר להפרייה מסוג זה, אינו פוגע בתקנת הציבור. באשר לטובת הילד נקבע, כי גם שיקולים אלה מובילים למסקנה כי עדיפה הפרייה מזרע של נפטר, על תרומת זרע אנונימית, שכן הראשונה מאפשרת לילד להיות חלק ממשפחה מורחבת ולדעת מיהו אביו, על כל המשתמע מכך.

השופטת ציינה בקבלתה תביעת האשה, כי: 
" הקדמה הטכנולוגית הובילה לכך כי ההולדה לא תהיה עוד תופעה ייחודית לאנשים חיים- גם המת יכול להביא, לאחר לכתו לעולם  האמת, צאצאים. ואולם, השאלה האם ראוי להתיר הפריית זרע של אדם שנפטר בגופה של אישה, לא מוסדרת עד ליום זה בחקיקה ראשית ואף אין כל הלכה מחייבת בעניינה".

לעניין זה יפים דבריו של השופט חשין:

"לעיתים נוצר פיגור רב בזמן, והחלל הנוצר בין מועד הישגי הטכנולוגיה והמדע, לבין מועד הדין, יוצר מבוכה בחיי החברה. גם באין פיגור בזמן, לא תמיד ערוכים ומתוקנים הלבבות לספיגה ולעיכול של הישגי המדע והטכנולוגיה" (בג"ץ 2458/01 משפחה חדשה נ' הוועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים, פ"ד נז(1), 419 (2002))..........".

כבוד השופטת אספרנצה אלון הדגישה עוד, כי:

" הסוגיה שבפניי מורכבת, רגישה ונוגעת לשורש ההוויה האנושית; המבקשת, חפצה לעשות שימוש בזרעו של ע', אותו כלל לא הכירה בחייו, ורצונו של ע'- לא הובע באופן מפורש.
על כן, בבואי לבחון האם יש להיעתר לתובענה- נדרשת אני למעשה לאזן בין אינטרסים העומדים זה כנגד זה או אולי זה לצד זה: אינטרס המנוח (בעל הזרע)-בכלל זה עליי להכריע האם הוכח רצונו המשוער של ע' בהעמדת צאצאים לאחר פטירתו והאם העובדה שלא הייתה לע' בת זוג בחייו שוללת מעיקרא את רצונו להעמיד צאצאים לאחר מותו; אינטרס האם המיועדת; אינטרס הצאצא העתידי (טובת הילד); והאינטרס החברתי".

בית המשפט מתרשם מעדות הוריו של המת והאמין לעדותם כי רצונו המשוער של בנם היה להוליד ילדים מזרעו לאחר מותו והוא אף ציווה עליהם לדאוג לכך במפורש. 

בית המשפט גם מתרשם מהפקדת זרעו של המנוח בבנק הזרע עוד בחייו ולומד מכך שהמנוח, שהיה חולה ומודע לאפשרות שלא יחלים ממחלתו, ראה לנגד עיניו את האפשרות כי הזרע המוקפא ישמש להפריה כאשר הוא עצמו לא יהיה בין החיים והסכים לכך.

בית המשפט קובע כי מבחינת עקרון טובת הקטין הצפוי להיוולד - עדיף כי יוולד מתרומת זרע של אדם ספציפי שנפטר מאשר מתרומה אנונימית. קטין כזה אמנם יחשב ביולוגית יתום אך הוא יזכה בסבים ובני משפחה מורחבת.  

בית המשפט שוקל את החשש שמא הקטין הצפוי להיוולד ישמש כגלעד לאביו המת - אך דוחה אותו בטענה כי כך (בתרומה מזרע המנוח) וכך (בתרומה אנונימית) נועד הקטין להיוולד למשפחה חד הורית. 
בית המשפט מוצא כי הפריה מתרומת זרע של המנוח (להבדיל מתרומת זרע אנונימית) עולה בקנה אחד עם זכות הקטין לדעת את זהות אביו, לדעת את העבר הרפואי, ליהנות ממשפחה מורחבת ומעבר היסטורי קיים ולהימנע מגילוי עריות.

בעניין זה, יש לזכור יפים הם דבריו של כבוד השופט מנחם אלון (בדימוס)  בפסק הדין ע"א 1482/92 הגר נ' הגר פ"ד מז (2) 793, 801-802:

"ואף זו הלכה פסוקה היא, כי כבוד האדם בענייננו, משמעו בראש ובראשונה כבוד המת, היינו רצונו המפורש או המשוער של הנפטר, וכבוד החיים, היינו רצון משפחת הנפטר, אוהביו ואהוביו, המבקשים לכבד את זכר הנפטר".

דוד סער, עו"ד

 

האם גבר יכול להתכחש לאבהותו בטענה לגניבת זרע (" Sperm Theft " ) מצד האישה ?

האם לא קיים כל גורם הרתעה כנגד נשים המבצעות גניבת זרע בחוסר תום לב ובכוונה תחילה? האם לא זכאי הגבר לשיפוי מהאישה בשיעור המזונות שחויב לשלם לקטין, וזאת באשר הקטין נולד, לטענתו, מ"גניבת זרע" שביצעה האם?

על פי המשפט הריאליסטי הפוזיטיבי, גם במקרים בהם גבר מקיים יחסי מין מזדמנים עם אישה שאין לו עימה כל קשר, והיחסים ביניהם "נושאים פרי", אותו הגבר מהווה אביו של הילד שייוולד לכל דבר ועניין, לרבות תשלום דמי מזונות חודשיים וקיום הסדרי ראייה עם הילד. במלים אחרות, מפגש חד פעמי ולא זהיר עם אישה שאין לגבר עימה כל קשר או כל גמירות דעת לקיים עימה כל קשר, עלול (או עשוי) להוביל לקשר ארוך, משמעותי ומחייב בכל הכרוך בגידול ובדאגה לצרכי הילד, וזאת כאשר בפועל לא קיים כל גורם הרתעה כנגד נשים המבצעות גניבת זרע בחוסר תום לב ובכוונה תחילה.

בפסק הדין תמש  964601/97 פלוני נגד אלמונית, שנדון בבית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב, הגיש גבר הודעת צד ג' כנגד אשה ובה טען, שהוא זכאי לשיפוי מהאשה בשיעור סכום המזונות שחוייב לשלם לקטין, וזאת משום שהקטין נולד, לטענתו, מ"גניבת זרע" שביצעה האם.
הטענה היתה  שהאם יצרה כלפיו מצג כוזב, שהיא משתמשת באמצעי מניעה, ועל יסוד ההצהרה הנ"ל, הגבר קיים עמה יחסי מין.
הגבר השתית את תביעתו על הפרת חוזה, עילת התרמית (ס' 56 לפקודת הנזיקין) ועילת הרשלנות (ס' 35 לפקודת הנזיקין).ב
הנזק הכספי הנטען הוא בגובה שיעור המזונות, שחויב התובע לשלם למזונות הקטין שנולד.

כבוד השופט גייפמן דחה את תביעתו של הגבר אך ציין כי :

" ספורים מקראיים, היכולים לעלות כדי גניבת זרע מצינו בספר בראשית. כזה הוא הסיפור על בנותיו של לוט, שהתעברו מאביהם לאחר שהשקוהו יין, ושכבו עמו בשנתו (בראשית יט, לא). כזה הוא גם הסיפור על תמר, כלתו של יהודה, שביקשה להתעבר מחמה, לאחר שאחי בעלה סירבו להקים זרע לאחיהם. הסיפור המקראי מספר, שתמר הסתירה את זהותה והציגה את עצמה כזונה (בראשית לט, כו)........................ ..........".
כבוד השופט גייפמן הוסיף והדגיש כי : " אי שימוש הגבר באמצעי מניעה, בבחינת "יזהר השוכב", לכל היותר הוא בגדר "אשם תורם", ואין בו כדי לפטור את האישה, כשמועלית נגדה טענה של מצג כוזב. טענה נוספת שמושמעת היא, שגלולות למניעת הריון אינן בטוחות לחלוטין, ואין לאדם שליטה אבסולוטית באפשרויות הביולוגיות היכולות לנבוע מקיום יחסי מין. גם טענה זו אינה יכולה לפטור אשה, כשמועלית נגדה טענה של מצג כוזב, באשר נכונות ליטול סיכון מועט אין פירושה מוכנות ליטול סיכון רב.בגבר המקיים יחסי מין עם אשה, בין בעקבות פתוי ובין בלעדיו, אחראי לתוצאות הטבעיות של מעשיו. פיתוי אינו מעשה מרמה. מי שאינו יכול לעמוד בפיתויים לסוגיהם אינו פטור בשל כך מאחריות למעשיו". המשפט מצפה שההורה יבודד את הטענות בדבר "גניבת זרע" ממערכת היחסים מול הקטין שנולד, ויעלה אותן אך ורק במערכת היחסים שבין ההורים, וגם אז מימוש השיפוי מוגבל לאי פגיעה כלכלית בקטין, עפ"י ההלכות של הסדרי שיפוי בענייני מזונות של קטינים."

באותו פסק דין, כבוד השופט גייפמן, בחן שתי שאלות בעניין זה: הראשונה, עוסקת בתחום העובדתי הקונקרטי, והשאלה השנייה עניינה בתחום הנורמטיבי של מדיניות שיפוטית וגורס כי:
" תוכן ההסכמה הנטענת":נלהיבעל אך לא להתעבר", עובר לקיום יחסי המין בינו לבינה, לא היתה בה כדי כוונה ליצירת יחסים משפטיים בין הצדדים. 

המעמד של "חדר המיטות" , גרס כבוד השופט גייפמן, מותיר ספק ברצינות האפשרות של גיבוש דפוס משפטי של חוזה.ו
עוד נקבע כי " האינטימיות של התחום, שכולו בתחום צנעת הפרט, והאוטונומיה של בני - הזוג, דורשת, ככל שניתן, שהיחסים יוסדרו בינו לבינה ללא מעורבות גורם חיצוני.נהתוכן הפנימי של ההסכמה נשלט מחוץ לעולמם של דיני החוזים. אין המדובר רק בנושא אינטימי - אישי אלא גם בנושא של אי שינוי סטטוס אישי (הורות). בהעדר גמירת דעת ליצור קשר משפטי, בתחום אינטימי זה, אין בפנינו חוזה הנשלט ע"י דיני החוזים.
גם בתחום המשיק של דיני המשפחה, אין נפקות להסדרים, שבני משפחה מסכימים עליהם בחיי יום - יום, ושאינם מתכוונים להעניק להם כוח של הסכם מחייב.
ראו:ב דברי  ATKIN L.J. (1919) בעניין  FALFOUR V. BALFOUR.

גם בתחום של יחסי חברה גרידא, אין הכוונה ליצור יחסים משפטיים. בספרות המשפטית מובא לעניין זה, לצורך המחשה, אירוע שגבר מזמין אשה לנשף, וההזמנה מתקבלת.ב
ומכאן לדיני הנזיקין. דיני הנזיקין מגינים על מגוון רחב יותר של אינטרסים, מעבר לאינטרס של כיבוד הסכמים, עליו אמונים דיני החוזים.ו
להבדיל מהעילה החוזית, מצוי התובע, במישור הנורמטיבי, על קרקע מוצקה יותר בעילה הנזיקית של תרמית, שנדונה בתביעה של "גניבת זרע".
פרשה הקרובה במאפייניה לתביעה של "גניבת זרע" נדונה בעניין ע"א 511/73 חייט נ' כהן פ"ד כט (2) 428. בפרשת חייט חויב גבר לשלם לאשה פיצויים בנזיקין בשל עוולת התרמית. הוכח  שהיה היצג כוזב של הגבר, שהוא גרוש, ועקב כך נתפתתה האשה וקיימה עמו יחסי מין.
בנוסף לעילה של "תרמית" עשויה לקום גם עילה נזיקית של "רשלנות", בתביעה שנושאה "גניבת זרע" ".

לבסוף, דחה כבוד השופט גייפמן את תביעת הגבר.

קביעתו זו של כבוד השופט היא ההלכה ד'היום ונראה שבאופן עקיף, נוצר יתרון מהותי לגניבת זרע לעומת שימוש בתרומת זרע מבנק הזרע , שכן, "הליך" גניבת הזרע, הינו פשוט וטבעי ואינו כרוך באמצעים כירורגיים מלאכותיים כגון "הזרעת זרע". ובנוסף, מתקבל "בונוס" והוא היכולת לבחור את האב שילווה את הילד למשך כל ימי חייו, וישא בתשלום דמי המזונות החודשיים עבור הילד. בשעה שלא יהיה כח הרתעה, כנגד נשים פנויות המקיימות יחסים אינטימיים עם גבר באופן חד פעמי, בכוונה תחילה ובחוסר תום לב, יתכן ואותן נשים תעדפנה להמשיך ולבצע גניבת זרע ולהסתתר תחת הכסות של טובת הילד, תוך השתת חיובים על הגבר – האב למשך כל ימי חייו.

עניין זה בהחלט ראוי להוות חומר למחשבה לכל המעוניין!

דוד סער, עו"ד

 
לראש העמוד ↑